ביקורת על הסרט "רואה החשבון"

יש לי הרגל חדש שאני חושב שמתאים לכל העולם כולו, אני הולך לסרט בערך אחת לשבועיים באמצע השבוע באמצע יום עבודה.

הקולנוע ריק, מקסימום היינו 4 אנשים באולם (בשלושת הסרטים האחרונים שראיתי), כמובן שאין תור בקופות, אין תור בקפיטריה, אין רעש והמולה. הכל בול מתאים.

 

קונה לי מילקשייק, נכנס לסרט.

 

אז לפני שבועיים ראיתי את הסרט "רואה החשבון", סתם כי מזמן לא ראיתי רואה חשבון, לא ידעתי לאן אני נכנס.

 

כדי לא להרוס את הסרט למי שרוצה או עומד לראות אותו אני רק אתן כמה נקודות שהיו בולטות עבורי:
המשחק נהדר, השחקנים מעולים, יש טוב טעם בבחירת הדגשים בסצנות השונות (לא פחות מידי ולא יותר מידי) מה שהיה לי קצת חורק היה הקצב של העלילה, היתה לי תחושה שהיא מתקדמת לאט ממה שיכולה היתה, אבל כל זה נסלח … בגלל שהיה יום רביעי בצהריים והכל טוב ביום רביעי בצהריים, הזמן הכי טוב ללכת לקולנוע!

 

מומלץ בחום!

משחק החיקוי

נכנסתי לסינמה סיטי בכוונה למצוא "סרט של בנים" כמו שאני אוהב, בעצם אולי נתחיל בבית.

 

יום חמישי, ערב, אחרי שבוע עבודה קליל, אחרי שבשבת היא אמרה לי שזה לא מתאים יותר, שאחרי חמישה שבועות היא ציפתה להרגיש שאני יותר קרוב אליה מבדייט הראשון. היא צודקת, זה לא היה רחוק מהמציאות.

 

יחד עם זה אני הייתי נותן לזה עוד סיכוי, לא כמו בעבר, הפעם זה התבשל אצלי על אש קטנה, כבר מההתחלה ראיתי איך אנחנו לא מתאימים, איך זה לא מסתדר לי בדיוק במשבצת של האישה שלי. אבל כן רציתי. ראיתי במודע את הטוב (רציתי לכתוב שראיתי רק את הטוב, אבל זה לא יהיה מדוייק), הערכתי מאוד כל פיסת מידע או הבנה לגביה. כמה היא טובה כבן אדם, כמה טוב לב …

 

חמישה שבועות, לאט לאט דברים נבנו אצלי, עדין לא מספיק, אני יודע, אבל נבנה אצלי משהו אחר.

 

היא הפסיקה את זה ברגע, בשיחת טלפון, במילים מדודות ונכונות, בעצב גדול מצידה. אחרי השיחה אני עוד יותר מעריך אותה.

 

היא צודקת.

 

אז זה התחיל בזה והגיע לסרט משחק החיקוי, נכנסתי לקולנוע, ביקשתי "סרט של בנים" … קניתי כרטיס לסרט שהתחיל לפני 6 דקות. נכנסתי לאולם בלי המילקשייק שרציתי (היה מלא תור).

 

הסרט התחיל אצלי בהיסוס כלשהו, קצת איטי לי, קצת לא הבנתי איך הוא "של בנים" (עכשיו שאני חושב על זה, זה בכלל לא סרט של בנים, לפחות לא לפי איך שאני רואה את זה), עלילה שנבנתה בחוכמה בהדרגה, עלילה שמבוססת על סיפור אמיתי, סיפור קשה של אנגליה, של אלן טיורינג (מיהו אלן טיורינג), של מלחמה, של חוכמה של אדם וטיפשות של מדינה.

 

סיפור על גאון, על אהבה, על מלחמה ועל עוד המון … יצאתי טיפה דומע מאחת מסצנות הסיום, ומופתע ממשפטי הסיום שפירטו על "אחרי הסרט" שזרק אותי ישר לאינטרנט לחפש מידע על הבחור.

 

ממליץ בחום על הסרט משחק החיקוי, לא "סרט של בנים", הרבה יותר מזה!

(תודה לבחור שמכר לי את הכרטיס בסינמה סיטי)


ולגבי המילקשייק, יצאתי מהסרט, נסעתי להרצליה פיתוח, קניתי לי מנה אישית של פיצה איכותית (טוני וספה), אחרי קינחתי בגלידה סיצילייה (תודה למוכרת שראתה את המצוקה והסכימה למכור לי למרות שכבר היתה בניקיונות ובסגירת החנות), באוטו, בדרך, דמעות של עצבות ירדו לי מהעיניים תוך כדי התענגות על הגלידה.

משעמם לך? סרט מומלץ …

יש סרטים שהשתיקה יפה להם, בדרך כלל אלו סרטים שלא מעבירים את הצופה בהם דבר, לא סרטים טובים ולא סרטים רעים – כאלה שלא זוכרים ולא שוכחים. חסרי נוכחות.

סוג אחר של סרטים הם אלו ששווה לכתוב עליהם, שיוצאים מהם בתחושת מחוייבות, שחייבים להתריע ולהזהיר את האחרים שלא יעשו את אותה הטעות. היו כאלה עליהם כבר כתבתי בבלוג בעבר, כמו למשל, בעיניים של איימי (אני חושב שזה השם המדוייק אבל לא בטוח).

ויש את הסרטים עליהם אתה רוצה להמליץ, הייתה חוויה, היה מהנה, הכל עבד נכון. בדרך כלל זה לא קורה לי ממש, וכשזה כן קורה אז אני מבין מה מביא אדם לקולנוע ובעיקר את הגדולה של אנשי מקצוע מסויימים מתחום הקולנוע, שחקנים, בימאים, תסריטאים … יש שם מסר (כמעט בכל סיטואציה, בכל תמונה).

אחרי ההקדמה הקצרה שנרקמה כאן, אני שמח שהפעם (והבחירה לא הייתה שלי, אפילו לא הייתה התחשבות בתיאוריית הסרטים שלי שבתקופה האחרונה מתגלה כפחות מושלמת) הסרט היה מהסוג האיכותי יותר. רק ג'יגולו הוא סרט טוב! טוב ממש!

כדי שאתם, מי שלא ראה את הסרט, יפיק הנאה מקסימאלית מהסרט אני לא אכתוב עליו מילה וחצי מילה מלבד העובדה הבולטת שמדובר באוסף שחקנים מהשורה הראשונה – מוכשרים עם "תעודות" ומכך שאולם הקולנוע היה בין 80 ל 90 אחוז ריק (אולי בגלל היום והשעה שהיינו). סרט איכותי באמת.

אז… בלי לקרא את התקצירים השונים שבטח מסתובבים באתרי הקולנועים, בלי יותר מידי התלבטויות או שאלות, פשוט לכו לסרט ותהנו משעה וארבעים דקות של הנאה.

הערת שוליים, האם ללכת לראות את הסרט ?

הצליחו לקחת אותי לסרט הערת שוליים.
בניגוד למנהגי לגבי סרטים שמונע ממני או במילים אחרות מגן עלי מפני סרטי בנות איכותיים בהם נידרש מהצופה להיות אקטיבי משהו בתהליך הצפייה ותומך בכל הנוגע לסרטים ללא עלילה וללא מסקנות או תובנות על החיים מלבד "אם יורים עליך – תברח" או "הטובים מנצחים את הרעים" הלכתי לסרט הישראלי המועמד לאוסקר.

 

מה שאני אכתוב לגביו הוא רק דעתי האישית וכמובן אינו מהווה דעה מקצועית לגבי הסרט או קולנוע בכלל, שאת תפקידו אני רואה כמערכת בידורית שאמורה לבדר ולהסיר ממני מחשבות או דאגות, בניגוד למי שעבורו היא קיימת על מנת להציף בעיות או להעלות שאלות חדשות (לי יש מספיק ספקות, שאלות ובעיות וכשאני הולך לסרט אני מעוניין להשכיח את אלו ופשוט להינות).

 

בהתחלה, כל זמן שהסיפור עצמו היה בבניה, כאשר נדרשתי לקרא על כל דמות ודמות במסכים מתחלפים ואנימציה ידידותית הרגשתי את העפעפיים שלי הולכים וכבדים, את הגוף שלי שוקע עמוק יותר ויותר לתוך הכורסא של סינמה סיטי ואת גופי הולך ומאבד קשב, נראה כאילו לקח להם מעל 20 דקות רק לייצר את הרקע לסיפור.
הסגנון היה ייחודי באמת, אין מה להגיד, אבל לי היה משעמם.

 

ברגע שהדילמה הועלתה ונחשפה התחיל שימוש בהומור מחוכם ונחמד שלא תמיד הצחיק אבל לפחות הוסיף כלי מרענן לארסנל הכלים הבידוריים בסרט, יחד עם זאת הציפיה לקצב שונה ולשבירת המונוטוניות הנוראית שחוויתי אכזבה ולא הגיע (לא עכשיו ולא בכלל), כשהציפייה לא התממשה גופי שוב התקרב לתנוחת שינה.

 

הסיפור עצמו מעניין, צורת עשיית הסרט בעלת מוטיבים ייחודיים שלא רואים בכל סרט בנות, אבל הקצב איטי מידי בשבילי.
אינני רוצה להמשיך ולכתוב על סוף הסרט, רק אוסיף ואומר שאף אחד לא קם מהכיסא אחרי שהכתוביות התחילו לרוץ על המסך, הסרט יצר אצל כל הצופים את התחושה שלא יכול להיות שככה זה נגמר, שבטוח יש עוד משהו אי שם אחרי הכתוביות, ובכן, אני יצאתי ראשון מהאולם ככה שאני לא יודע את התשובה לכך …

 

אני מאחל ומקווה להצלחה בהתמודדות של הסרט על האוסקר.

הסרט קונאן הברברי תלת מימד – Conan The Barbarian 3D

אתמול ראיתי את הסרט קונאן הברברי בתלת מימד, אז אם לא מתאים לך לקרא את כל הביקורת הזו אני אקדים את המאוחר ואגיד שלא – לא כדאי ללכת לסרט הזה בתלת מימד. יקר, עשוי רע מאוד (נראה שרק התרגון עשוי בתלת מימד), ועושה סחרחורת וכאב ראש !

הסרט קונאן הברברי הוא סרט עם סיפור נחמד מאוד, ובדו-מימד עשוי די בסדר. הבעיה היא שבתי הקולנוע רוצים למחזר סרטים ורוצים להביא את אותו קהל לקולנוע שוב ושוב בטענה שיש חידוש כלשהוא בתלת מימד. אז זהו – שלא !
המחזור הזול של סרטים קיימים והתאמתם לתלת מימד רק הורסת את הזאנר של הסרטים תלת מימד ותגרום לי לחפחות לא להגיע לסטים מסוג זה יותר, ראיתי סרט אחד בתלת מימד שעשה עבודה טובה ומוצלחת ומאד ראיתי עוד שניים, שני סרטים שנראים כמו מיחזור עלוב של ההצלחה של הראשון.

תלת מימד ברמה נמוכה גורם לכאב ראש, גורם לסחרחורת, יקר ומיותר – כך גם הגירסה של קונאן הברברי תלת מימד.

פשוט לא ללכת ! לא לתלת מימד !

הסרט הנבחר שלי – הנבחר

אתמול ראיתי את "הנבחר", הכוונה הייתה ללכת לסרט אחר לגמרי אבל לא היה מקומות, נראה שכולם רצו את אותם הסרטים. נשאר מקומות בסרט הנבחר. אז קנינו כרטיס.

עוד בקופות שמעתי שהביקורות על הסרט ממש "לא משהו", אבל במקביל ראיתי את החברה שם רוכשים כרטיסיםפ להצגה של 22:00. אחרי שעה שלימה של הסתובבות בסינמה סיטי נכנסנו לסרט. וואו איזה שיעמום.

אחרי 15 דקות של פרסומות, הקהל באולם הגדול כבר היה "צמא" לסרט, שהתחיל ללא מילים.
בניסיון לבנות מתח או עניין, יצא להם שעמום גדול, אחרי 2-3 דקות בהם לא נאמר דבר חלק מהקהל התחיל לשוחח בינו לבינו לבין עצמו, כמו קהל שבוי שמחפש מפלט בין אילו שטעו יחד איתו, אחרי 10-15 דקות אבדה הסבלנות גם לאילו שלא שוחחו עד לאותו רגע והם התחילו להשתיק את המדברים בקהל.

הסרט חסר טעם, חסר משמעות.
אין עלילה, אין אפקטים, אין עניין, אין מתח, אין דרמה .. רק הפגנת הכוח של המסך הגדול בבזבוז זמן מסיבי של המוני צופים מסכנים.
היו מי שהבינו את הכל בזמן והצליחו למלט את עצמם מהאולם תוך כדי הסרט, כל הכבוד להם.

בהחלט לא ללכת, אלא אם ממש משעמם לכם ואתם רוצים להחליף שיעמום אחד בשיעמום אחר.

הסרט שרלוק הולמס החדש

בכלל לא הייתי ברדך אליו, כמו כולם רציתי לראות את אווטר – לא היו מקומות טובים אז נכנסתי לשרלוק הולמס.

הסרט שרלוק הולמס נחמד מאוד, קליל ומבדר כמו שסרט צריך להיות.

אווטאר – הסרט

מזמן, מזמן לא ראיתי סרט טוב.
כשהלכתי לסרט ראיתי איך אני מנפץ כל דבר טוב שנאמר, נוגד כל פרס קטן כגדול אליו הסרט מועמד או כבר זכה, כשהלכתי לסרט אווטאר הייתי סקפטי. מודה.
  

הסרט טוב.
הקו הזה של סרטים בתלת מימד משנה לחלוטין את חווית הקולנוע המוכרת, סרטי התלת מימד מנצלים יכולות טכנולוגיות קיימות לצורך יצירת חוויה משמעותית ובלתי ניתנת להעתקה בצורה עצמאית. מי שיצרוב רק יהרוס לעצמו, מי שיעתיק ויראה בבית יפספס את ההכככלללל… סוף סוף רואים את הכוח של התחרות, הכוח של האינטרנט, הכוח של הצורבים.
 

בזכות הצורב הקולנוע נפגע,
בזכות הצורב כל אחד יכול להעתיק כל סרט ולראות בבית,
בזכות הצורב אנשי הקולנוע הגיעו למוצר אותו אי אפשר לצרוב ועליו אפשר להתענג בקולנוע ולהינות ולדעת שזו רכישה טובה עליה אמליץ לחבריי.
כן – כן, למרות מה שאולי חושבים, הצורב עשה את כל זה בשבילנו.
  

נחזור לסרט – מדהים.
הסיפור טוב מאוד, לא יכולתי שלא לראות את הפן היהודי … (אבל אני לא אפרט בנושא) , לא יכולתי להתעלם מהפעולות הנכונות שנעשו בסרט – כבוד לתסריטאים. נהנתי מאוד מהאפקטים, מהתלת מימד, מהחוויה כולה.
  

אני יכול להבטיח (בלי נדר) שאני אלך לראות שוב בקולנוע. ואת זה לא אמרתי על שום סרט עד היום.
אווטאר תלת מימד מומלץ מומלץ מומלץ …

 

 

קטגוריות