ריצת שטח, אילת בבוקר ומצפה יואש

יום שלם באיזור אילת, ללא מוסיקה, ללא רעש ואנשים רק שקט, נוף מקסים, ספורט ואוירה קסומה.

 

 

ריצה היא אחד הדברים הכי מדהימים שיש:
– אפשר לעשות אותה בכל מקום וזמן.
– לא צריך ציוד מיוחד מלבד נעלי ספורט.
– אפשר לבד, אפשר ביחד.
– אפשר להגיע להישגים או לשמור על רמת מאמץ רצויה.
– זה בריא.
– זה מרזה.
– זה מחזק ומאזן.
– זה מדהים!!

סיכום פעילות שעון ריצה ישן

אני רץ, רץ מלא מלא שנים. מי שמבקר כאן באתר מידי פעם יודע שזה אחד התחביבים שלי, אחת הפעילויות האהובות עלי ביותר. לאחרונה שעון הריצה הנוכחי שלי התחיל לעשות בעיות, זו לא הפעם הראשונה אבל בפעמים הקודמות הצלחתי לסדרת אותן בקלות, הפעם זה כבר לא עבד.

 

אז לכבוד השעון הישן שלי:
Garmin Forerunner 405, סיכום פעילות ריצה ואופניים
forerunner-405

 

סיכום פעילות ריצה

סה"כ ריצות רשומות: 905
בוודאות היו הרבה יותר, בהן ריצות שהשעון לא היה מוכן (ללא סוללה), ריצות בהן השעון נשכח וריצות בהן השעון "נשכח" בכוונה.
סה"כ מרחק ריצה רשום: 8766 ק"מ.
בתובפת של 5 אחוז עבור הריצות שלא רשומות, מדובר על כ 9200 ק"מ.

עוד טיפה נתונים מתוך צילום המסך, בסה"כ שעון מעולה ששירת אותי נאמנה במהלך אלפי ק"מ של ריצה
צילום מסך מתוך שעון גרמין:

 

Garmin Connect

 

 

סיכום פעילות אופניים:

סה"כ רכיבות אופניים: 126  – בטח היו הרבה יותר.
סה"כ ק"מ באופניים: קצת מעל 2500 ק"מ.

סיכום מתוך שעון גרמין:

Garmin Connect-bike

 

ריצה עם תובנות

לפעמים אני חוזר מהריצה שלי עם תובנות, היום חזרתי מריצה כזו.

 

בתקופה הזו של השנה חם לח, מה שמכריח את הרצים להתמודד, יש מי שרץ מוקדם בבוקר, יש מי שרץ בחדר כושר ויש מי שרץ בערב /לילה, אני רץ בערב /לילה. היום רצתי בלילה.

 

בריצה, ממש בנקודה בה הייתי צריך להסתובב ולחזור, אחרי ולפני 6 ק"מ מהירים, על הדק בנמל ת"א, הסתובבתי 180 מעלות, חזרה.

 

אני זוכר שני דברים, הראשון זה את גבו של איש ששר על במה, השני זה את הדק כ3 ס"מ מקצה האף שלי. החלקתי. שתי תמונות בלי כלום ביניהן.

 

קמתי, הרגשתי שהכל במקום, חזרתי לרוץ. אפילו לא טרחתי להושיט יד לעצור את השעון (וזה אומר הכל).

 

היו לי 6 ק"מ לעבד את האירוע, ולהבין שאם יש את הכוח ליפול אסור לחשוש מלרוץ מהר. ולא, אני לא מדבר על ריצה. אולי טיפה כן.

 

ולרצים /רוכבים, המפגש בין הלחות והדק יוצרים משטח ה"חלדק" ענק, בלי אפשרות לראות, להיזהר או להימנע מהחלקה … זה עלול להיות לא כיף. watch your step על הדק.

שעורי יוגה, איך הם עוזרים בריצה ?

אני רץ מלא זמן, כמו שכתבתי לכם וכחלק מהדרך שלי בריצה התכוננתי לריצת מרתון טבריה בשנה שעברה וגם בשנה הנוכחית, בשני המקרים הייתי צריך לעצור את הכל ולוותר על הריצה בגלל פציעה.
 

לקחתי אחריות, נשכתי שפתיים, עברתי מהלך נפשי משמעותי עצם הוויתר הראשון ובייחוד בשני.
המרתון השני היה אמור לקרות, השרעתי זמן וכסף ללא מעצור בכוונה לבצע הכל כמו שצריך, מאמן אישי ושינוי מהותי בתזונה היו רק חלק מהדברים שעשיתי.
 

מה לעשות, לא הלך. נפצעתי.
למרות ששני הפיזיוטרפיסטים אישורו לי לרוץ אץ המרתון, אמרו שזה בסדר ואפשרי העדפתי לא לבחון את רצועת ה ITB שלי במרתון, לא לרוץ בכאב ולא לרוץ עם משכחי כאבים.
זו לא הדרך שלי.
 

בתהליך השיקום מהפציעה הסבל היה גדול, אבל נזכרתי שבתחילת הדרך למרתון חשבתי שאני צריך לשלב גם יוגה בתוכנית האימונים שלי, יוגה שתשמור עלי מפציעות, יוגה שתמתח את השרירים ותחזק את שרירי הליבה שלי, יוגה שתאפשר לגוף שלי פעילות אחרת – משלימה לריצה.
 

לצערי איכשהו ואיפשהו זה לא התממש לכלל מעשה, לא נרשמתי ליוגה.
 התירוץ הוא שבזמנו לא מצאתי מקום לעשות אשטנגה יוגה בהוד השרון או בסביבה, אבל זה היה כי לא חיפשתי טוב – היום אני יודע ועושה יוגה בהוד השרון (ומאוד מאוד מרוצה מהעניין, וגם הגוף שלי).
 

אז איך היוגה עוזרת לי בריצה?
– מאפשרת פעילות פיזית אחרת, קרוס טריינינג.
– בשעורי יוגה עובדים בכל מיני מישורים, בהם גמישות ושיווי משקל (שחשובים מאוד לרצים).
– אשטנגה יוגה היא יוגה בה תרגיל ממשיך תרגיל, יש מעט הפסקות – הגוף עובד והדופק עולה (לי זה מעולה).
– ריצה למרחקים היא פעילות יחידנית, ובשעורי היוגה אני פוגש אנשים – זוהי פעילות שמשלבת חברה (וכמי שרץ עשרות שעות בחודש וחלק ניכר מהן לבד, זה מרענן).
 

יש עוד מלא יתרונות בשעורי יוגה, עבורי העובדה שמצאתי שעורי יוגה בהוד השרון היה אלמנט חשוב מאוד בהחלטה אם והיכן לעשות אשטנגה יוגה.
אולי בהמשך אני אפרט על המקום ועל דנה, המדריכה הנפלאה שלי …

10 מרתונים רצוף !

פעם, לפני כמה שנים, שני רצים החליטו לשבור שיאי ריצה ולעשות מסלול לאורכה של מדינת ישראל, מדן ועד אילת.
אם זכרוני אינו מטעה אותי, התכנון שלהם היה לרוץ בשעות הבוקר המוקדמות מרחק של 30 ק"מ, ובשעות אחה"צ 30 ק"מ נוספים, סה"כ 60 ק"מ ריצה ביום (שהם יותר ממרתון וחצי ליום).

 

המרחק הכללי של המסלול היה כ 600 ק"מ ולכן אורך המסע שלהם היה 10 ימים, בהם 20 מקטעי ריצה.
מדהים ומטורף !!!
מה שכתבתי בזמנו על הריצה מדן ועד אילת בפוסט הבא: לרוץ את ישראל

 


ועכשיו, כעבור מספר שנים, זוג רצים נוסף החל מירוץ מטורף של 10 מרתונים בעשרה ימים, היום הוא היום השישי.

כל בוקר הם קמים ועושים מרתון, מרחק של 42.2 ק"מ, כל יום … במשך עשרה ימים.

 

מסלולי הריצה שלהם פזורים במדינה כאשר המוטיב החוזר הוא ריצה במסלולי מרוצים קיימים ומוכרים כמו מרתון ירושלים, מרתון טריה, חלק ממסלול מירוץ הר לעמק …. כאשר המרתון האחרון שירוצו הוא מרתון ת"א שיתקיים ביום שישי הקרוב ולפי התחזיות יתקיים במזג אויר חם מאוד.
האתר בהם הם מתעדים את עצמם: 10/10

 

ריצה אחת יותר מידי – אימון למרתון שלא היה

הפוסט הקודם היה רובו ככולו על העבודה שהושקעה במרתון טבריה, קצת על האכזבה שלי ועל התוצאה הסופית הקשה מבחינתי. היום אני רוצה לחלוק איתכם חלק ממה שכתבתי אחרי הריצה האחרונה, זו שעשתה את השינוי והפכה אותי מהמתאמן למרתון טבריה למי שמחפש פיזיותרפיסט שיציל אותו.

 

ריצה אחת יותר מידי

 

איזו רכבת הרים משוגעת, כואבת לי הברך או משהו בסביבה של הברך או משהו שקשור לברך. עד כמה שאני מעריך את הברך יש לי קילומטרים לרוץ לפני טבריה, הזמן הולך ומתקצר ואין מקום לטעויות. כואב. רצתי כשכואב.

 

כמה דיונים עם עצמי בשלוש שעות, אם הייתי יכול הייתי רץ מהר יותר ממני רק כדי שלא אוכל להמשיך ולהתלבט כשאני יודע את התשובה. אין מצב שאני עוצר. אין מצב. המחיר של עצירה גבוה מכדי שאוכל לשלם אותו.

 

לא עצרתי.

 

כבר אחרי חמישה קמ התחלתי להרגיש את הנקודה הרגישה הזו, למדתי קצת יותר שאם אני אפעיל את הכוח קדימה עם רגל שמאל, ימין לא תכאב. למדתי ויישמתי. רגל אחת משכה קדימה והשנייה רק באה אחריה. עומס גדול על רגל אחת.

 

אחרי שמונה עשרה קמ זה נהיה קשה יותר, כואב לעיתים קרובות יותר. אחרי שעצרתי לשתות בפעם השניה בקילומטר העשרים וארבע פחות או יותר, היה לי קשה מאוד להניע שוב… וואו כמה כאב. לאט לאט עברתי לריצה איטית ואז טיפה הגברתי. החלטתי שאני לא עוצר.

 

איפה שהוא בהמשך כאב מספיק כדי שאעצור, מיד מצאתי ברז מים וזו הפכה לעצירה לשם שתייה, להתחיל לרוץ כמעט הביא אותי לדמוע. אחרי דיון קצר עם עצמי חזרתי על המטרה ועל זה שאין דבר שיעצור אותי, גם אם אני אסיים את זה לאט, אני מסיים בריצה.

 

ריצה מלאה חששות, כאבים, דיונים וקישקושים ביני לבין עצמי. הסתיימה כשאני בקצה של הקצה. לא היה לי צעד נוסף לעשות. לא נשימה אחרונה. בפעימות לב אחת נשענתי על האוטו מחפש את חור המנעול שמפריד ביני לבין מים, ביצים, תפוז וקרח ….

 

ריצה קשה, לא עצרתי. אפילו שמראש ידעתי שזו תהיה קשה עדיין חשבתי שפחות.
יחד עם ההרגשה שזה לא מספיק למרתון, לא מספיק. לא עצרתי. לא ע צ ר ת י !!!
חשוב לי להצליח בזה, לסיים את המרתון, לדעתי אפילו אני לא יודע כמה זה חשוב לי, אני בונה פה משהו עם עצמי, יש לזה מחיר ואני נכון לשלם ומשלם בגדול.

 

מחר אני אקבע לאורטופד, לפחות שהוא יראה במה מדובר. אני גם אוריד את כמות הקילומטרים בשבוע הקרוב, לקראת הריצה המסכמת שממש מעבר לפינה.
כואב לי בברך. איזה באסה !

הריצה שלי ואני

הריצה שלי, אוי כמה שאני אוהב את הריצה שלי.
עדכנתי לפני כמה שבועות שנרשמתי (שוב) למרתון טבריה, הפעם בכוונה לעשות את כל תהליך ההכנה בצורה הטובה והנכונה ביותר על מנת להשלים את תהליך האימון למרתון ואת המרתון עצמו בשלום ובהצלחה.

ההכנה שלי התחילה בהכרה שאני לא יכול לעשות את זה עם הידע והיכולת שיש לי כרגע, מכאן התחלתי לחקור עוד ועוד, להבין את משמעות הריצה וההשפעה שלה על כל הגוף כולו, התייעצתי וקראתי על ריצה, קראתי והתייעצתי ולבסוף גם פניתי למאמן ריצה אישי בכדי שיבנה עבורי תוכנית אימונים נכונה ומתאימה ליכולת שלי. פניתי, והיום סוף סוף יש לי את התוכנית האישית שלי.

 

לא זול לקבל יעוץ אישי ממאמן ריצה, לא זול בכלל, אבל המצב בו אני נמצא הוא כזה שאני מוכן להשקיע אפילו קצת יותר כדי להשלים את המשימה. אני רוצה את זה.

 

תוך כדי אני כבר מתכונן לרגע הזינוק גם ברמת הציוד, קניתי נעלי ריצה חדשות (שלושה חודשים לפני מרתון טבריה) צהובות ויפות, קיבלתי מתנה מחבר מכנס ריצה מקצועי עם מקום לשני ג'לים, כיס אחורי נוסף למפתחות וכיס פנימי לנגן המוסיקה. יש מקום להכל.

אז נעלי ריצה יש, מכנס ריצה יש, גרביים כמובן שיש, וגם חולצה קניתי (ליתר בטחון ופינוק).

 

עכשיו נשאר לי לרוץ כמעט 900 ק"מ בכ50 ריצות אימון  שונות עליהן אני אפרט בהמשך.
טבריה 2013, אני בדרך !!! 

19 ק"מ מדהימים על קו חוף ת"א

חם בקיץ הזה, מאוד חם.
עבור מי שרץ באופן סדיר החום מהווה מטרד וכופה עליו שינויים בהרגלי הריצה, בתוכניות הקילומטרים, במיקום ובזמן, לא פשוט למי שנמצא בהכנות למירוצים כלשהם (בעיקר הכנות למירוצים בחו"ל).

 

האופן שבוא אני מתמודד עם העניין הוא על ידי ריצות בלילה, בשבועות האחרונים אני יוצא לריצה אחרי 21:00 בלילה, לפעמים אפילו בסביבות 23:00 בלילה מה שדי הורס לי את השינה, אבל כשאין ברירה – אין ברירה.
הדבר גם משפיע על הריצות הארוכות שלי, אותן אני מקיים בימי שבת, בשבועות האחרונים אני עושה את הריצות הארוכות בימי שבת בשעות המוקדמות של הבוקר, אם בכלל אפשר לקרא לשעות האלה בוקר. בשבת האחרונה קמתי לי בשעה 4:30 לפנות בוקר, בזמן שאת/ה ישנת לך … הייתי בפארק הירקון בשעה 5:45 ויצאתי לריצה אחרי המתיחות קצת לפני השעה שש בבוקר. הייתה ריצה נפלאה, 19 ק"מ של שכרון חושים. כבר אחרי שני קילומטרים שמתי לב שלא מרחתי לי כלום על הפטמות (שהתחילו ממש לשרוף לי אחרי ריצות ארוכות), אז מידי פעם הרמתי את החולצה להפחית מעט מהשפשוף, ואחרי חצי ק"מ נתקלתי בשלולית שנראתה רדודה אבל הייתה מספיק עמוקה כדי למלא לי את הנעליים במים ולהרטיב לי את הגרביים וכפות הרגליים, אחרי כמה צעדים הבנתי שזה מה שיש ועם זה אני יעבור את כל הריצה.

 

ההתגברות על הקושי והק"מ האחרון שהיה מלא באושר ובכוח הפכו את הריצה הזו למשהו מדהים עבורי. חוף ת"א מעולם לא היה יפה יותר.

 

ריצה מחורבנת

הכל הלך חלק, כשאני אומר הכל אני מתכוון לחלק ארי של הריצה. הדקות הראשונות עברו להן כשאני רואה בעיניי רוחי את החופשה הבאה אותה אני רוצה לעצמי ולחברה החדשה שלי, קצת חופש לא מזיק כדי לטפח זוגיות טובה.

 

התכנון היה ריצה של 15 ק"מ, חלק בזכות התחייבות שעשיתי מול עצמי וחלק בגלל שאתמול לא עמדתי באותה התחייבות ממש, חברה שלי באה והייתי צריך לקצר את זמן הריצה ולכן סך כל הק"מ שרצתי היה נמוך ממה שרציתי. אז עכשיו החלק הראשון, חלק הארי של הריצה, של 10 ק"מ היה לפי ההתחייבות והחלק השני היה של 5 ק"מ כפיצוי על אתמול.

 

לא ממש חשבתי על זה, פשוט רצתי לי ריצה קלה ברחוב שייקין שבגבעתיים, עברתי את הפיצריה בדרכי לים.

 

יצאתי לריצה בשעה 21:00 החום הכבד של הקיץ גורם לי לאחר את הריצות לשעות קצת יותר נוחות, האנשים שהסתובבו ברחוב היו בעיקר בני נוער (עכשיו החופש הגדול) שנהנים ומבלים בבתי הקפה ברחוב, שייקין הוא רחוב מדהים וממש כיף לעבור בו בשעות אלו.

 

בערך שעה אחרי שהתחלתי לרוץ כשהייתי סמוך לשדה (וזה היה מזלי הגדול) הבטן שלי התחילה לכאוב, בהתחלה הייתה תחושה מוזרה וממש מיד כאבים של ממש, כאבי בטן עד שלא יכולתי להמשיך והייתי חייב לעצור, כאבים שגרמו לי ממש להתפתל במקום, נכנסתי לשדה הנטוש ופשוט עשיתי את מה שהייתי חייב לעשות, אחרי כמה דקות הכל היה בחוץ והחיים שלי חזרו להיות חיים יפים. פשוט ריצה מחורבנת.

 

זה לא הפתיע אותי ממש, אני מכיר את התופעה מתוך קריאה על שינוי בקצב חילוף החומרים, על האצה בפעילות מעיים בזמן מאמץ גופני ועל רצים רבים שבזמן מירוצים חייבים להתפנות, ובכן, עכשיו גם אני.

 

אחרי הסיפור החלטתי שאני רץ חזרה הביתה, רחובות גבעתיים נראו יפה כמו שהיו, הבליינים קישקשו בבתי הקפה בשייקין והמציאות הייתה יפה יותר … קליל ומאושר רצתי לי הביתה וישר למקלחת … חושב על זה שעכשיו אני חייב לעצמי עוד פעם ריצה שתחולק לחלק ארי ולהמשך החזרת קילומטרים.

 

חוזר לקילומטרז' ריצה נורמלי

אחרי כמה חודשים בהם דישדשתי, חוזר לקילומטרז' ריצה נורמלי של 12 ק"מ לריצה (יום כן יום לא),
הדבר המדהים הוא שההנאה שלי מריצה חזרה במלא הדרה, ההתגשות והתכנון, החיפוש אחר התחרות הבאה, הציוד והאדרנלין … וולקם בק ! 
 

בחודש האחרון זה קרה לי פעמיים, משהו מוזר מאוד שאם אני זוכר נכון קרה לי לפני כמה שנים טובות גם, בתקופה האחרונה אני מרגיש שאני חייב לשירותים (לא כזה שאפשר לעשות בחוץ, ומהסוג הנוזלי יותר) תוך כדי ריצה, בערך בק"מ השמיני … פעם אחת זה תפס אותי בריצה בחוף ים ת"א, מזל גדול שהיו מקומות בילוי פתוחים … שילשלתי פעם ועוד פעם כעבור 10 דקות (שני ק"מ ריצה), היה ושכחתי מזה.
ואז שוב לפני כמה ימים, אחרי שמונה ק"מ ריצה כאבי בטן ושילשול גדול במסעדה שבמזל גדול הייתה פתוחה באותה שעה, אחרי הגיע אחד נוסף (כשכבר הייתי בבית) …
 

מה זה הדבר הזה ?? שילשול בזמן ריצה ??
 

מה ששמתי לב זה להתרגשות שלי, אני פשוט כל כך נהנה עכשיו ונראה לי שברגע שאני חושב על זה שכל כך כיף לי אז הוא מתחיל להיווצר, מנקד. הזמן הזו ועד לכאבי שלשול הזמן מאוד קצר, כמה דקות בודדות שבריצה יכולות לקרב אותי לשירותים בפחות מק"מ …

היום אני הולך לרוץ וככל הנראה זה היה מאוד קרוב לשירותים, רק שלא יקרה שוב העניין הזה … לא נעים בכלל.

 

קטגוריות