העבודה לא תמיד משתלמת

לא תמיד העבודה משתלמת, עוד הוכחה שאין צדק בעולם הזה.

כידוע לכם התאמנתי למרתון טבריה 2013 שהתקיים בתחילת חודש ינואר, כתבתי על זה כשהחלטתי לרוץ אותו (ניסיון שני) והבטחתי לעצמי שהפעם, בניגוד לפעם הקודמת, אני אעשה את כל מה שצריך כדי שזה יתגשם. הגדרתי את ריצת המרתון כאחד היעדים שלי לשנה הקרובה.

 

הדברים שעשיתי במסגרת היכולת שלי מבחינת לו"ז וכסף היו:

– לקחתי מאמן אישי שיצר עבורי תוכנית אימונים שמתאימה לכושר שלי ושעודכנה מספר פעמים במהלך האימונים ולפי ההתקדמות.

– פיניתי זמן רב לטובת אימונים מסוגים שונים, בהם: אימוני עליות, אימוני אינטרוולים, אימוני נפח, אימוני גמישות וכוח.

– הצטרפתי לקבוצת ריצה חינמית איתם רצתי חלק מהאימונים הארוכים.

– הקפדתי מאוד על מתיחות לפני ואחרי כל ריצה, על תזונה נכונה ועל שעות שינה.

עשיתי הכל, לפחות חשבתי שעשיתי הכל.

 

חודש לפני התאריך המיועד, ליתר דיוק זה היה חודש וחמישה ימים לפני, כשאני מרגיש חזק וטוב, רצתי ריצת נפח עם בחור שהרבה יותר חזק ממני, דחפנו אחד את השני לקצה ובאמת הגעתי לקצה.

שיפרתי את הזמן שלי למרחק חצי מרתון ביותר מ15 דקות, את הזמן למרחק 29 ק"מ ובכלל, הרגשתי חזק !

הריצה הזו הייתה שבועיים לפני הריצה המסכמת שהייתה אמורה להיות 36 ק"מ ואחרי שהתנסתי בריצה של 33 ק"מ כבר פעמיים.

 

התחיל לכאוב לי בחלק החיצוני של הברך.

 

לתומי חשבתי שזה עוד אחד מהכאבים החולפים שבאים לביקור קצר ונעלמים כאילו לא היו מעולם, הפעם זה לא היה הסיפור.

בחלק האחרון של הריצה האחרונה הכאב היה עצום, כאב עד כדי דמעות.

מאז ועד היום עברתי די הרבה, הרבה אכזבה, תסכול, פיזיוטרפיה ותרגילים, הרבה מחשבות על מי אני ומה מגדיר אותי, מחשבות על המקום של הריצה בחיים שלי, המשמעות שלה.

 

אני לא אפרט על הכל בפוסט הזה, עצם זה שהצלחתי להביא את עצמי לכתוב על זה היום, כמעט חודש אחרי שמרתון טבריה 2013 התקיים, זה כבר הישג והתקדמות בהבנה ובהכרה במצב.

התחלתי את הפוסט בהתייחסות לעבודה, עבודה קשה לא תמיד מניבה פירות רצויים אבל תמיד תניב פירות כלשהן. אנחנו צריכים להיות יכולים לראות את כל הפירות והתוצאות של מעשינו גם אם הן אינן מה שייחלנו להן מלחתחילה. לראות, להבין וללמוד.

 

בקרוב אני אעלה את ההמשך …. בינתיים, אימון ריצה נעים ומהנה ובעיקר בטוח ובריא.

חזרה לריצה אחרי פציעה

עכשיו, אחרי שאני רץ כבר חודש בערך, אני יכול להגיד שחזרתי לרוץ אחרי הפציעה.
הפציעה הייתה קשורה ככל הנראה לנעלי הספורט איתם רצתי, לזכותי יאמר שמדובר בנעלים מקצועיות לריצה ובדגם איתו אני רץ כבר כמה שנים טובות, סיבה נוספת לפציעה היא אימון אינטנסיבי מידי (למרות שאני לא חושב שכך היה).

 

 

מה שהיא אותי לחשוב שמדובר בנעליים היא העובדה שהיה לי כאב דומה בשתי הרגליים, הסיכוי שזה יגרם נמוך מאוד אם לא מדובר בנעליים, וזה לא רק אני אומר, גם הרופא אמר.
בכל מקרה, הכאב היה גדול עד כדי מפחיד, לא קרה שום דבר קריטי אבל התחושה הייתה שזה קרוב.
עצרתי את הריצות למשך חודש וקצת למרות שהייתי רשום למרתון. ויתרתי על המרתון (בפעם השניה תוך שלושה חודשים, עברתי ממרתון טבריה לירושלים ובשניהם הפסקתי את האימונים) לא פשוט בכלל, אבל נראה הדבר ההגיוני לעשות.

 

 

חזרתי לרוץ אחרי חודש שלם בו לא עשיתי את זה, לפני הכל קניתי זוג נעליים חדש איתו הלכתי מספר ימים לפני הריצה הראשונה, הריצה הראשונה הייתה קשה, חמישה ק"מ בהם סבלתי ממש ובהם אחד השרירים ברגל שמאל כאב לי כל הדרך.
הריצה השניה הייתה גם באורך חמישה ק"מ, והרבה יותר נוחה וטובה. עליתי מעט במשקל.
הריצה השלישית והרביעית, אחריה החמישית והשישית, יום כן – יום לא, עכשיו אני רץ 13 ק"מ והיום אני אעשה 15 ק"מ. עכשיו אני יכול להגיד שחזרתי לרוץ. לרוץ ולהנות מזה ממש.

 
הדרך הזו לימדה אותי כמה דברים, למרות שאני לא עבודה בספורט, אני רוצה לחלוק איתכם כדי שיהיה לזה ערך גם עבורכם:
1. הגוף צריך יום מנוחה אחרי יום ריצה, לא יעזור כלום, רצים יום כן – יום לא.
2. עדיף לא לדלג על אימונים בתוכנית אימון למרתון גם אם נמצאים באיחור כלשהו בהכנה, עדיף להגיע אחרי ריצה של 35 ק"מ מלא להגיע בכלל בגלל עומס שמתגבר מהר מידי באימונים.
3. גוף האדם הוא דבר מדהים, הזמן מרפא כמעט הכל, אסור להגיע לפציעות שהזמן לא יכול לרפא גם במחיר תסכול ותחושת החמצה, גם במחיר כרטיס טיסה ואכזבה. אם הזמן יכול לרפא את זה – הזמן גם יביא אותך לאותה נקודה בצורה נכונה וטובה. יש זמן.
4. חזרה לריצה לאחר פציעה מרגישה כמו להתחיל מההתחלה אבל כשהטוב בולט הרבה יותר.

 
ריצה בטוחה לכולם, אדרנלין ואנדורפינים איכותיים ויעילים, חופש ושקט נעימים.
ריצה נעימה!

פציעת ספורט מפתיעה

איזה בעסה, אין לי שום דרך להביע את התסכול מהפציעה הזו. פשוט בעסה.

 

עשיתי הכל לפי הספר, הכל !
ריצה מתונה מאוד, ריצה איטית חיסית למהירות שאני מסוגל לרוץ, תזונה נכונה לפני הריצה, תזונה נכונה אחרי הריצה, ג'לים תוך כדי ריצה כל 8 ק"מ, הקפדה על שעות שינה ומנוחה, ריצה יום כן יום לא – הכל .. כל מה שצריך כדי לא להיפצע.

 

רכשתי זוג נעליים חדשות בזמן, נעליים מאותו הדגם שתמיד רצתי איתו, התחלתי עם מרחקים קצרים יחסית ולבשתי את הנעליים גם כשלא רצתי כדי לאפשר לרגל ולנעל להתחבר נכון.

 

הריצה הארוכה האחרונה שעשיתי הייתה ריצת 28 ק"מ, היא הייתה מדהימה בעיני.
רצתי לאט, השתמשתי בג'לים בהתרגשות ובציפייה בכל 8 ק"מ, סה"כ השתמשתי בשני ג'לים בריצה זו.
במהלך הריצה היו כל מיני כאבים קטנים שבאו לביקור, אמרו את מה שיש להם והמשיכו הלאה ממני, בק"מ ה27 היו לי דמעות של שמחה בעיניים, צמרמורת בגוף ואושר גדול – הכי גדול שהיה לי אי פעם מריצה.

 

אחרי הריצה עשיתי את כל מה שצריך, שוב לפי הספר, מתיחות בישיבה ולאט לאט, לקחתי את הזמן והשקעתי עבור כל שריר רלוונטי.
במקביל שתיתי קצת מיץ ואכלתי חטיף אנרגייה בביסים קטנים.

 

בבית הייתי המאושר באדם.

 

למחרת בבוקר קמתי עם כאבים בגיד אכילס בשתי הרגליים, כל כך כאב בהליכה אבל בירידה במדרגות הכאבים היו בלתי נסבלים בכלל עד כדי העובדה שאני העדפתי להישאר בבית מלרדת 3 קומות למטה. במשך שבועיים ימים הכאב הלך ודעך לאט לאט, אבל לא נעלם. קבעתי לי טור לאורטופד שאמר שככל הנראה מדובר בבעיה בנעליים, שכן ההסתברות לכאב בשתי הרגליים נמוך מאוד. פקינג נעליים בנות חודש.

 

יחד עם זאת הוא אמר לי שאני יכול להמשיך ולרוץ, ניסיתי עוד באותו לילה וחזרתי אחרי 5 ק"מ כשהכאב חזר והופיע.
(רצתי עם אותם נעליים)

 

יומיים לאחר מכן ניסיתי שוב לרוץ, הפעם 10 ק"מ, שוב כאבים הופיעו עד כדי תחושות תסכול – אחרי מחשבה ומחשבה ושוב מחשבה החלטתי שאני לא רץ עד שהכאב נעלם לחלוטין יקח כמה זמן שיקח.

 

מה שאני חושב הוא שהנעליים אכן היו הבעיה:
– נעליים בעלות מבנה סולייה שמכביד על גיד אכילס (סיבה אפשרית למרות שלא מצאתי שום אזכור לדבר כזה באינטרנט).
– שרכתי את הנעליים חזק מידי (המידה של זוג הנעליים האלו גדולה במידה מהקודמות, נראה לי שזה גרם לי לשרוך אותן חזק יותר).

 

אני עוד ארוץ מרתון ובקרוב….
(בינתיים שימו לב לנעליים)

פציעות ספורט

אני רץ כבר די הרבה זמן, כמה שנים טובות, אתם יודעים ושותפים לדרך שלי לאהוב את הספורט הזה ולפתח אותו.
עברתי שתי פציעות שהיו משמעותיות, הפציעה השניה שגרמה לי להפסיק לרוץ לשלושה חודשים הפכה אותי לזהיר מאוד בריצה, לא שווה להפסיד שלושה חודשי ריצה בגלל אימון יתר או בגלל עוד קילומטר ריצה שלא מגיע בזמן. אומרים שהפציעה מגיעה תמיד בקילומטר האחרון – זה נכון.

 

עכשיו, בעצם לפני חודשיים בערך, נרשמתי למרתון טבריה, לקחתי על עצמי להפוך את הריצה למשהו יותר משמעותי וגדול. לרוץ מרתון ראשון!
ובכן, לפני מספר שבועות, כשהגעתי לנפחים שבועיים של מעל 50 ק"מ עשיתי טעות ורצתי ריצה קצרה יחסית של 12 קילומטר במהירות גדולה מזו שהייתי אמור, הסיבות והתירוצים מגוונים אבל הבסיס לכולן משותף – אגו !

 

ריצה מהירה גורמת לעומס גדול יותר על כל המערכות, השרירים, הגידים, המפרקים, הגב, הידיים, הריאות הכל עובד הרבה יותר במהלך ריצה מהירה לעומת ריצה רגילה. רצתי וככל הנראה מתחתי גיד ברגל. לא כיף בכלל.
בהתחלה לא רציתי להאמין והמשכתי לרוץ תוך כדי כאב, אבל זה לא ויתר והתגבר אחרי הריצות עד שגם התקשתי בהליכה … אז הלכתי לרופא.

 

אז עכשיו אני במנוחה יחסית, אחרי תשעה ימים בהם לא רצתי בכלל, התחלתי לחזור לריצה קלה לנפח של 5 ק"מ, בערך 30 דקות ריצה קלה יום כן – יום לא.
במקביל ההבנה שאני לא אוכל להשתתף במרתון טבריה נחתה והגיע אלי, ובעצב שלחתי לאיגוד האטלטיקה בקשה לביטול ההרשמה.
עכשיו אני רץ שישה קילומטר, יום כן יום לא, עדיין כואב אבל לא נורא, ורשום לפיזיוטרפיה …

 

השאיפה שלי עכשיו היא לחזק את מה שצריך לחזק, ולהגיע למרתון ראשון חודשיים אחרי מרתון טבריה שבוא אני לא אשתתף.

 

קטגוריות