ריצה אחת יותר מידי – אימון למרתון שלא היה

הפוסט הקודם היה רובו ככולו על העבודה שהושקעה במרתון טבריה, קצת על האכזבה שלי ועל התוצאה הסופית הקשה מבחינתי. היום אני רוצה לחלוק איתכם חלק ממה שכתבתי אחרי הריצה האחרונה, זו שעשתה את השינוי והפכה אותי מהמתאמן למרתון טבריה למי שמחפש פיזיותרפיסט שיציל אותו.

 

ריצה אחת יותר מידי

 

איזו רכבת הרים משוגעת, כואבת לי הברך או משהו בסביבה של הברך או משהו שקשור לברך. עד כמה שאני מעריך את הברך יש לי קילומטרים לרוץ לפני טבריה, הזמן הולך ומתקצר ואין מקום לטעויות. כואב. רצתי כשכואב.

 

כמה דיונים עם עצמי בשלוש שעות, אם הייתי יכול הייתי רץ מהר יותר ממני רק כדי שלא אוכל להמשיך ולהתלבט כשאני יודע את התשובה. אין מצב שאני עוצר. אין מצב. המחיר של עצירה גבוה מכדי שאוכל לשלם אותו.

 

לא עצרתי.

 

כבר אחרי חמישה קמ התחלתי להרגיש את הנקודה הרגישה הזו, למדתי קצת יותר שאם אני אפעיל את הכוח קדימה עם רגל שמאל, ימין לא תכאב. למדתי ויישמתי. רגל אחת משכה קדימה והשנייה רק באה אחריה. עומס גדול על רגל אחת.

 

אחרי שמונה עשרה קמ זה נהיה קשה יותר, כואב לעיתים קרובות יותר. אחרי שעצרתי לשתות בפעם השניה בקילומטר העשרים וארבע פחות או יותר, היה לי קשה מאוד להניע שוב… וואו כמה כאב. לאט לאט עברתי לריצה איטית ואז טיפה הגברתי. החלטתי שאני לא עוצר.

 

איפה שהוא בהמשך כאב מספיק כדי שאעצור, מיד מצאתי ברז מים וזו הפכה לעצירה לשם שתייה, להתחיל לרוץ כמעט הביא אותי לדמוע. אחרי דיון קצר עם עצמי חזרתי על המטרה ועל זה שאין דבר שיעצור אותי, גם אם אני אסיים את זה לאט, אני מסיים בריצה.

 

ריצה מלאה חששות, כאבים, דיונים וקישקושים ביני לבין עצמי. הסתיימה כשאני בקצה של הקצה. לא היה לי צעד נוסף לעשות. לא נשימה אחרונה. בפעימות לב אחת נשענתי על האוטו מחפש את חור המנעול שמפריד ביני לבין מים, ביצים, תפוז וקרח ….

 

ריצה קשה, לא עצרתי. אפילו שמראש ידעתי שזו תהיה קשה עדיין חשבתי שפחות.
יחד עם ההרגשה שזה לא מספיק למרתון, לא מספיק. לא עצרתי. לא ע צ ר ת י !!!
חשוב לי להצליח בזה, לסיים את המרתון, לדעתי אפילו אני לא יודע כמה זה חשוב לי, אני בונה פה משהו עם עצמי, יש לזה מחיר ואני נכון לשלם ומשלם בגדול.

 

מחר אני אקבע לאורטופד, לפחות שהוא יראה במה מדובר. אני גם אוריד את כמות הקילומטרים בשבוע הקרוב, לקראת הריצה המסכמת שממש מעבר לפינה.
כואב לי בברך. איזה באסה !

מזמן לא כתבתי על ריצה

יש לי חודשים אינטרנסיבים נפשית בכל מה שנוגע לריצה, אני לא יודע אם עקבתם אחרי בעניין ועבור מי שלא (כמו שתמיד אומרים במהדורות החדשות שחוזרות וחוזרות וחוזרות על אותן כותרות מידי שעה כל ערב בטלויזיה), אני אתן את התמצית פה: 

 

– נרשמתי למרתון טבריה הקרוב, שמתקיים ממש בשבוע הבא, עוד פחות משבוע.
– התאמנתי בצורה מאוד אינטנסיבית, בשימוש בתוכנית אימונים מהאינטרנט.
– אחרי חודשיים של אימונים הגעתי למעל 60 ק"מ ריצה בשבוע, כאשר יש לי יום אחד של מנוחה בכל שבוע.
– הייתי "על הסוס" כמו שאומרים.
– ואז רצתי במסלול ובסוף ריצת 12 ק"מ אמרתי לעצמי שאני מגיע לסוף לפני זה שרץ שם … רחוק… ואכן הגעתי לפניו אחרי ספרינט מטורף.
– יומיים אחרי הספרינט הזה לא יכולתי ללכת, שלא נדבר על לרוץ.
– אחרי אורטופד, ושוב אורטופד, וקושי נפשי להודות בכך שאין לי את הזמן להתאמן למרתון טבריה – ביטלתי את הרישום.
– הלכתי לפיזיוטרפיה בקופת החולים.
– נרשמתי למרתון חדש, חודשיים מאוחר יותר, כלומר עוד חודשיים וקצת מהיום (על המרתון הזה אני אכתוב בהרחבה בקרוב).
– התחלתי את האימונים כמעט מההתחלה, במקביל לפיזיוטרפיה…

 

הדבר המרכזי בגינו אני כותב את הפוסט הזה הוא העובדה שמחר אני צריך לרוץ את הריצה הארוכה ביותר שרצתי אי פעם, זו הריצה אליה לא הגעתי בפעם הקודמת … ואני מאוד מאוד רוצה שזו תעבור בשלום ובהנאה מרובה לקראת המשך האימונים …

 

אני רץ …

אחרי מספר שבועות לא קטן בכלל,
אחרי שנאלצתי לבטל את ההשתתפות שלי במרתון טבריה בגלל פציעת ספורט (פעם ראשונה שאני מתייחס לזה כפציעה),
אחרי שניסיתי אורטופד כפול שתיים, פיזיוטרפיה כפול 4, אימונים בבית,
אחרי הלבטים הרבים אם לקחת תרופות אנטי דלקתיות (בסופו של דבר לא לקחתי),
אחרי שכבר הייתי בנפחי ריצה מעוררים כבוד (אצלי),
אחרי הכל … אחרי איזה חודש וחצי של ריצות קצרצרות…

 

חזרתי לנפחי ריצה סבירים ואני מתחיל להגביר.

 

מה עכשיו?
עכשיו אני עושה תרגילי פיזיוטרפיה כל ערב בבית, לוקח בסביבות שעה אחת.
בהתחלה הייתי עושה את התרגילים תוך כדי עשיית כלים, כלומר: סט תרגילים של עשר דקות ואז שליש מכמות הכלים שבכיור (בכוונה השארתי לי אותם עד לערב), ככה שלוש פעמים.
עכשיו פיניתי את השולחן בסלון ואני מנצל את הזמן מולה לתרגילי פיזיוטרפיה.

אני עדיין בהתלבטות אבל העובדה שאני רושם את זה פה אומרת הרבה, אני חושב להרשם למרתון ת"א הקרוב, בסוף מרץ 2012.
אמנם זה נראה רחוק, אבל זה קרוב מאוד … עדיין מתלבט על זה אבל ככל הנראה אני חיובי.

הלך המרתון ובאה פזיוטרפיה

אחרי לבטים קשים ויתרתי על המרתון, אני לא יכול לתאר את האכזבה ומפך הנפש, כמה שאני לא אפרט זה לא יספיק כדי להבהיר את המחיר הכבד שמלווה את הויתור הזה. אני מבין שככה זה, שנהגתי לא נכון כשרצתי מהר מידי את הריצה ההיא, שהגוף זקוק למנוחה עכשיו כדי להחלים. אז הנה גוף יקר, אני מאפשר לך את הזמן והמנוחה להחלים – יאללה, תחלים כבר.

 

האורטופד הפנה אותי לטיפול פיזיוטרפי ואני בכלל חושב שאני לא צריך את השטויות האלו, קצת מנוחה והכל יעבור לי. בכל זאת ואחרי זמן מה שההפניה ישבה על השולחן החלטתי ללכת לפיזיוטרפיה ולפחות לראות אם יש להם שם פתרון שיעביר לי את הכאב הזה תוך שעה, אז אני אוכל להרשם שוב למרתון טבריה ובכל זאת לרוץ אותו עוד חודשיים בערך.

 

התקשרתי, קבעתי והיום הלכתי למכון פיזיוטרפיה.

 

כשמילאתי את השאלון האלקטרוני בהתחלה חשבתי לעצמי איזה יופי התקדמו שירותי הרפואה מאז פעם אחרונה שהייתי שם, ועם תחושת סקפטיות קלה מילאתי את הדברים שלפעמים נראו מגוחכים.
אחרי כמה דקות מתום מילוי השאלון יצאה פיזיוטרפיסטית חמודה וקראה בשמי, עניתי ונכנסתי.

 

לקח לי כמה דקות לסמוך עליה, ידעתי שלא מדובר בפיזיוטרפיסטית שמומחית בספורט או אפילו בריצה (כמו שהייתי רוצה שתיהיה) אבל השאלות וההסברים שנתנה לי מיד הפיגו את כל התחושות הללו והיא קיבלה את מלוא תשומת ליבי להסברים. הכל נשמע נכון, נשמע משהו ששווה להקשיב ולעשות.

 

בדיקה פשוטה שהיא עשתה הראתה שאני רץ, כמו שאני רץ, אבל לא מבצע תרגילים שיחזקו את השרירים שתומכים בריצה. היא אמרה שאני מקרה "קלאסי".
באותו רגע היו לי רגשות מעורבים, אני שמחתי שהיא זיהתה את הבעיה ויודעת לטפל, אבל הרגשות האלו היו מלווים בתחושת פספוס כי אני יודע שאם הייתי נרשם לקבוצת ריצה כלשהיא ומתאמן עם מאמן מקצועי זה לא היה קורה. לא היה קורה. לא היה קורה. איזה שטות …

 

עכשיו קיבלתי שעורי בית, שני תרגילים לחיזור שרירים נגדיים, אני לא אפרט את אופי התרגילים כיוון שאני בטוח שלכל אחד יש את החולשה שלו וכל אחד זקוק לתרגילים שונים, אבל מה שכן, לפי הערכה שלה אני אתחזק מספיק תוך ארבעה עד שישה שבועות שזו תקופה לא קצרה אבל גם לא ארוכה מידי. העיקר שיעבור לתמיד.

 

בינתיים סיכמנו שאני אוכל לרוץ לאט ומעט, למרות שהיא לא כל כך הסכימה שכנעתי אותה שאני לא יכול להפסיק לחלוטין (לא יכול לדמיין את זה אפילו), ושאבצע שלושה סטים של 15 חזרות (לספור עד 5 בכל חזרה) של שני התרגילים בכל יום. אני אתחיל את היום עם התרגילים הללו ולסרוגין אוסיף גם ריצה קלה בערב.

 

ארבעת השבועות שלי מתחילים היום (חבל שלא התקשרתי קודם).

פציעות ספורט

אני רץ כבר די הרבה זמן, כמה שנים טובות, אתם יודעים ושותפים לדרך שלי לאהוב את הספורט הזה ולפתח אותו.
עברתי שתי פציעות שהיו משמעותיות, הפציעה השניה שגרמה לי להפסיק לרוץ לשלושה חודשים הפכה אותי לזהיר מאוד בריצה, לא שווה להפסיד שלושה חודשי ריצה בגלל אימון יתר או בגלל עוד קילומטר ריצה שלא מגיע בזמן. אומרים שהפציעה מגיעה תמיד בקילומטר האחרון – זה נכון.

 

עכשיו, בעצם לפני חודשיים בערך, נרשמתי למרתון טבריה, לקחתי על עצמי להפוך את הריצה למשהו יותר משמעותי וגדול. לרוץ מרתון ראשון!
ובכן, לפני מספר שבועות, כשהגעתי לנפחים שבועיים של מעל 50 ק"מ עשיתי טעות ורצתי ריצה קצרה יחסית של 12 קילומטר במהירות גדולה מזו שהייתי אמור, הסיבות והתירוצים מגוונים אבל הבסיס לכולן משותף – אגו !

 

ריצה מהירה גורמת לעומס גדול יותר על כל המערכות, השרירים, הגידים, המפרקים, הגב, הידיים, הריאות הכל עובד הרבה יותר במהלך ריצה מהירה לעומת ריצה רגילה. רצתי וככל הנראה מתחתי גיד ברגל. לא כיף בכלל.
בהתחלה לא רציתי להאמין והמשכתי לרוץ תוך כדי כאב, אבל זה לא ויתר והתגבר אחרי הריצות עד שגם התקשתי בהליכה … אז הלכתי לרופא.

 

אז עכשיו אני במנוחה יחסית, אחרי תשעה ימים בהם לא רצתי בכלל, התחלתי לחזור לריצה קלה לנפח של 5 ק"מ, בערך 30 דקות ריצה קלה יום כן – יום לא.
במקביל ההבנה שאני לא אוכל להשתתף במרתון טבריה נחתה והגיע אלי, ובעצב שלחתי לאיגוד האטלטיקה בקשה לביטול ההרשמה.
עכשיו אני רץ שישה קילומטר, יום כן יום לא, עדיין כואב אבל לא נורא, ורשום לפיזיוטרפיה …

 

השאיפה שלי עכשיו היא לחזק את מה שצריך לחזק, ולהגיע למרתון ראשון חודשיים אחרי מרתון טבריה שבוא אני לא אשתתף.

כאבי ריצה … או עייפות שרירים באימון ריצה

כואב לי כבר שבועיים, אולי אפילו יותר מזה.
שריר הארבע ראשי ברגל ימין ממש מרגיש עייף, ברגל שמאל קצת פחות אבל גם מאותת לעומס.
לפני בערך שבועיים רצתי בשישי 14 ק"מ (שישי מוקדם בבוקר) ולאחר מכן בשבת מאוחר לקראת הלילה 22 ק"מ, אחרי זה תחושת העייפות ברגליים גדלה והחמירה.
התחושה בשריר הארבע ראשי ברגל ימין הייתה כאילו לעיתים מכה ברק לאורך השריר ומרגיש כקו שבור המחבר בין הבטן התחתונה לברך בו תחושה מוזרה מאוד, בין כאב חד לתחושת עייפות וחוסר תגובה, בנוסף לכך תחושת כאב בחלק הפנימי של הרגל בכל צעד הליכה. 

 

בגדול זה לא היה נורא כיוון שכעבור יום אחד של מנוחה שריר הרגליים התגברו על הכאב וחזרו למצב הנורמלי, הבעיה הייתה שעכשיו גם אחרי ריצות קצרות של 10 ק"מ / 12 ק"מ התחושה הזו חזרה ולעיתים לא עברה לגמרי. 

 

עברו שבועיים והגעתי למצב בו אני לא יכול לרוץ, פשוט כאב חזק שלא מאפשר לי לרוץ בצורה נינוחה, בריצה האחרונה עצרתי אחרי 3 ק"מ והחלטתי שיכול להיות מצב בו אני צריך רופא, אורטופד, שיגיד מה דעתו על זה. חזרתי הביתה מצוברח ועצוב תוך כדי ניסיון להנמיך ציפיות לגבי מרתון טבריה, בבית אחרי המקלחת בדקתי באתר מרתון טבריה מה הכללים לגבי ביטול הרשמה, עד כדי כך. קבעתי לי תור ביום ללמחרת אצל אורטופד בת"א והגעתי אליו ממש מפוחד, מפוחד מהתוצאות. 

 

אחרי שיחה קצרה וכמה בדיקות שהוא עשה (כל מיני בדיקות מאמץ לרגליים + בדיקות של טווחי תנועה) הוא אמר לי שאני פשוט צריך לנוח כמה ימים, שזה לא יפגע באימונים למרתון ושזה קורה בתקופות בהם מעלים את העומס. הכל בסדר, אין נזק וכן – יש מרתון טבריה !!! 

בנוסף הרופא אמר שאני יכול להמיר כל שעת אימון ריצה בשעת אימון אופניים (בנסיעה על אופניים אני לא מרגיש שום כאב) וככה עשיתי ביום שלמחרת – 35 ק"מ רכיבת שטח בשבילים מלאים בוץ ומים, חזרתי מאושר ומלא חול / מים ובוץ בכל חלקי גופי וכמובן מיותר לציין איך נראו האופניים. חבל שלא צילמתי.

 

אז השבוע אני לא ארוץ, השבוע אני אסע באופניים.

 

מאוד מקווה שהכאב הזה יעבור במלואו ואני אוכל לחזור לריצות ארוכות וקצרות נינוחות וללא כאבים.

 

נ.ב
הרופא ציין שהגורם הנפוץ למצב כזה הוא מהירות הריצה ולא נפח הריצה כפי שחשבתי.

שבוע טוב !

אחרי ריצת 10 ק"מ

חזרתי ל]ני רבע שעה בערך, הגוף עדיין חם ואפילו טיפה מזיע עדיין, הרגליים עצמן בזמן הישיבה נחות ומעבירות תחושה חמה של עשייה והתקדמות.
הריצה הייתה קשה לי, לא ברור לי בדיוק למה אבל יכול להיות ששרידי עייפות עדיין נוחכים אי שם בגופי מהריצה הארוכה שעשיתי ביום שבת האחרון, הריצה הארוכה שעשיתי עד כה, 22 ק"מ.

 

היום זה התחיל בכאבים, ממש הייתי צריך להתעקש כדי להתקדם, בשלושה מוקדים שונים ברגליים התמקם לו כאב שכואב.
הבעיה הגדולה עם כאב היא תגובת הגוף וחלוקת העומס עליו בצורה לא מאוזנת ובכך יצירת פחות עומס על איזור הכאב ויותר עומס על איזורים אחרים, לכן בדר"כ אם המצב מתמשך יש חשש שאיזור אחר בגוף יפתח לעצמו כאב אישי שלו בנוסף לזה שקיים. אני משתדל לא להגיב לכאב ולהמשיך להעמיס בצורה מפוקחת ומבוקרת את האיזורים שכואבים בתקווה ובידיעה חלקית שאין שם שום דבר קריטי ושחימום השריר על ידי הריצה יעביר אותו משם.

 

כשיש כאב של תחילת ריצה אני בדרך כלל מרגיש איך הוא נעלם ומתפוגג לתוך הקילומטר השלישי, בכאבים עקשניים במיוחד זה קורה מעט מאוחר יותר בסביבות הקילומטר החמישי, היום הוא לא עבר ונמשך עד הקילומטר התשיעי ואפילו יותר מזה. כאב שכואב.

 

כמו שכתבתי כבר, הכאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל אופציונלי, לא סבלתי – כאב לי.

 

עכשיו אני אחרי הריצה, אחרי המתיחות ואחרי עמידת ידיים (שאותה אני משתדל לעשות כל פעם אחרי הריצה) ובדרך למקלחת.
אז אחרי שמילאתי את חובתי מול הבלוג, חובתי מול עצמי ומול האתגר שלקחתי על עצמי, מתפנה לאתגר השני בתור והלא פחות חשוב.

 

נתראה בריצה של מחר.

ועל מה אני מדבר כשאני כותב על ריצה (אחרי הספר של הרוקי מורקמי)

שבוע שישי של אימוני המרתון הראשון שלי, מרתון טבריה הקרוב, ואני מרגיש מצויין.

 

 
אתמול רצתי את המרחק המקסימאלי שרצתי עד כה אי פעם, 22 ק"מ, עשיתי את הריצה בזמן טוב יחסית (בקצב של 5:35 דקות לק"מ). וואו. ככל שהזמן עובר, המרתון מתקרב וההתרגשות מכל ריצה עולה.

 

לפני שבוע בערך קראתי את הספר "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה" של הרוקי מורקמי, הספר כספר לא משהו אבל בהחלט מעורר מוטיבציה ומדגיש את האהבה לריצה המחיר שמשלם הרץ והתועלת הפיזית והמנטלית שנובעת ממנה. נחרט לי בזיכרון המשפט שמצוטט בספר:
"Pain is inevitable. Suffering is optional"
ובעברית: הכאב בלתי נמנע, הסבל אופציונאלי.
כל כך נכון וכל כך מתאים עד שאני מוצא את עצמי חוזר על המשפט הזה מול כל אחד שמוכן לשמוע.

 

 

יש לי מחשבה להתחיל ולכתוב מיד אחרי כל ריצה, לכתוב את המחשבות שלי את החוויה שלי בכל ריצה וריצה, הרבה קורה במהלך ריצה, מחשבות שחולפות, שקט ורוגע שמשתלט ושוקע בגוף, חישובי דרך, הרצים שמסביב, הנוף שמשתנה ועוד ועוד דברים.

 

 

אחרי שיחה עם חבר טוב שהמליץ לי להתחיל לקחת מגנזיום לטובת האימונים, אני הולך לבדוק את הנושא קצת יותר לעומק, פיזית אני לא מרגיש שאני צריך משהו חוץ מאת האפשרות להרדם לאחר ריצה ארוכה ולישון טוב באותו לילה, לאחרונה כל ריצה ארוכה מלווה במספיק אנרגיה להשאיר אותי ער עד השעות הקטנות של הלילה ועייף מאוד ביום שלמחרת. החבר אמר שלי שאחד מתפקידי המגנזיום הוא לזרז את ההחלמה של השרירים ובכך לקצר את זמן ההתאוששות מריצה. נראה, אולי אני אעשה בדיקה ואקח קצת למשך שבוע שבועיים.

 

 

זהו להפעם, יש עבודה, בתקווה שאני אצליח לכתוב מיד אחרי כל ריצה, נתראה מחר בפוסט הבא.

ריצות ארוכות כל שבת

במסגרת האימון שלי למרתון טבריה אני מבצע ריצות נפח, ריצות ארוכות, כל יום שבת.
בגדול אני בשלב בו כל שבת אני מגדיל את המרחק בשני ק"מ, אתמול רצתי 17.5 ק"מ (הייתי אמור לרוץ 18 ק"מ), הריצה הייתה ממש כיפית למעט שני דברים: כאב בברך ימין וכאב בשריר התאומים ברגל ימין, שני אלו היו מאוד מציקים והופיעו בסביבות הקילומטר ה12, סחבתי אותם חמישה וחצי קילומטר.

 

הריצה מדהימה, ריצה שמעל שעה וחצי מרגישה שונה, הגוף נכנס לקצב מאוד אחיד והראש מגיע לשקט שקשה לתאר. אני יכול רק להגיד שלא פעם אני מאבד את הדרך כיוון שאני לא שם לב לדרך, היא הופכת לשולית. מדהים. אנשים / מהמורות / אפילו ברזי מים, כולם פשוט נעלמים לי, שקט מוחלט.

 

הכאב הזה שהיה לי אתמול קצת לא נוח לי, כולה 18 ק"מ. יש לי עוד המון ריצות לפני עד למרותון לכן אני מתלבט איך לנהוג, יכול להיות שאני אקבע לי פיזוטרפיסט ונראה מה יהיה לו להגיד, תכלס אני יכול לנחש די בקלות. נראה.

 

ההתרגשות שבריצה רק גוברת, הרצון לרוץ גובר, יותר קשה לי ביום ללא ריצה וביום בו אני אמור לרוץ, הריצה הזו מדהימה !

 

ריצה ומחשבות אחרות … יש לי פטנט!

מתוך הריצות המדהימות שאני עושה כהכנה למרתון טבריה יש לי מלא דברים נחמדים בראש, מלא!

 

לפני שתי ריצות חשבתי על החיים, פתאום הבהירה לי מחשבה שבעצם היום אני הכי מבוגר שאי-פעם הייתי והכי צעיר שאני אהיה אי פעם, שתי אפשרויות לספר על המצב, שתי אפשרויות שנכונות תמיד ולכולם. איך קוראים לזה ?

 

אתמול הייתה לי גם איזו הברקה, אני לא זוכר אותה כרגע .. פתאום ברחה לי מהראש.

 

האימונים מתקדמים, אני צמוד לתוכנית אימון למרתון שראיתי באינטרנט באתר איילות, בנוסף אני מרגיש מאוד חיוני, מאוד בחיים, אז יש לי כל הזמן המון רעיונות לפטנטים ומשפטים מוזרים כמו זה שרשמתי פה למעלה, המון המון פטנטים.

 

בגלל הקשר האדקמי שיש לי עם אוניברסיטת בן גוריון, חיפשתי שם מה אומרים על פטנטים ומצאתי את הדף הזה, מילון מונחים או סוג של מאגר מידע בתחום הפטנטים, מצחיק שראיתי שם את קישור לחברת ניוטון חיפוש פטנטים שמהם כבר יצא לי לקנות ואפילו להתייעץ ולהיות לקוח. הם טובים ממש.

 

חשבתי שיקפוץ לי המשפט השני, לא קפץ.

 

כשהוא יגיע שוב אני ישר אכתוב אותו.

כרגע בנפח של מעל 40 ק"מ ריצה לשבוע, ההתחלה תמיד קשה, אני חושב שעד הקילומטר החמישי אני סוחב את עצמי בכוח, אח"כ זה מתחלף בהתרגשות מדהימה, איזה פטנט הא?, אני מגיע למצב שבוא יש לי צמרמורת רק ממחשבה שעוברת לי בראש, לעיתים אפילו רק כי אני מתבונן בסביבה שלי במקום רק להסתכל, העולם הזה מאוד יפה. רוב הזמן.

 

אז אם יש לכם משהו לכתוב לי, אולי איזה פטנט נחמד לריצה, אפשר להכניס את זה בתגובות שלמטה, אני אשמח גם להתייחס לזה. בכיף.

יכול להיות שבעתיד אני אעלה כאן באתר את ההמלצות שלי לריצות, יש לי כמה תובנות אישיות מתוך הריצה שלי, נראה, אני צריך לחשוב על איך להעביר את זה בצורה נכונה ובהירה מספיק.

יאללה … היום יום קל, שמונה / תשעה ק"מ …

 

קטגוריות