ריצה אחת יותר מידי – אימון למרתון שלא היה

הפוסט הקודם היה רובו ככולו על העבודה שהושקעה במרתון טבריה, קצת על האכזבה שלי ועל התוצאה הסופית הקשה מבחינתי. היום אני רוצה לחלוק איתכם חלק ממה שכתבתי אחרי הריצה האחרונה, זו שעשתה את השינוי והפכה אותי מהמתאמן למרתון טבריה למי שמחפש פיזיותרפיסט שיציל אותו.

 

ריצה אחת יותר מידי

 

איזו רכבת הרים משוגעת, כואבת לי הברך או משהו בסביבה של הברך או משהו שקשור לברך. עד כמה שאני מעריך את הברך יש לי קילומטרים לרוץ לפני טבריה, הזמן הולך ומתקצר ואין מקום לטעויות. כואב. רצתי כשכואב.

 

כמה דיונים עם עצמי בשלוש שעות, אם הייתי יכול הייתי רץ מהר יותר ממני רק כדי שלא אוכל להמשיך ולהתלבט כשאני יודע את התשובה. אין מצב שאני עוצר. אין מצב. המחיר של עצירה גבוה מכדי שאוכל לשלם אותו.

 

לא עצרתי.

 

כבר אחרי חמישה קמ התחלתי להרגיש את הנקודה הרגישה הזו, למדתי קצת יותר שאם אני אפעיל את הכוח קדימה עם רגל שמאל, ימין לא תכאב. למדתי ויישמתי. רגל אחת משכה קדימה והשנייה רק באה אחריה. עומס גדול על רגל אחת.

 

אחרי שמונה עשרה קמ זה נהיה קשה יותר, כואב לעיתים קרובות יותר. אחרי שעצרתי לשתות בפעם השניה בקילומטר העשרים וארבע פחות או יותר, היה לי קשה מאוד להניע שוב… וואו כמה כאב. לאט לאט עברתי לריצה איטית ואז טיפה הגברתי. החלטתי שאני לא עוצר.

 

איפה שהוא בהמשך כאב מספיק כדי שאעצור, מיד מצאתי ברז מים וזו הפכה לעצירה לשם שתייה, להתחיל לרוץ כמעט הביא אותי לדמוע. אחרי דיון קצר עם עצמי חזרתי על המטרה ועל זה שאין דבר שיעצור אותי, גם אם אני אסיים את זה לאט, אני מסיים בריצה.

 

ריצה מלאה חששות, כאבים, דיונים וקישקושים ביני לבין עצמי. הסתיימה כשאני בקצה של הקצה. לא היה לי צעד נוסף לעשות. לא נשימה אחרונה. בפעימות לב אחת נשענתי על האוטו מחפש את חור המנעול שמפריד ביני לבין מים, ביצים, תפוז וקרח ….

 

ריצה קשה, לא עצרתי. אפילו שמראש ידעתי שזו תהיה קשה עדיין חשבתי שפחות.
יחד עם ההרגשה שזה לא מספיק למרתון, לא מספיק. לא עצרתי. לא ע צ ר ת י !!!
חשוב לי להצליח בזה, לסיים את המרתון, לדעתי אפילו אני לא יודע כמה זה חשוב לי, אני בונה פה משהו עם עצמי, יש לזה מחיר ואני נכון לשלם ומשלם בגדול.

 

מחר אני אקבע לאורטופד, לפחות שהוא יראה במה מדובר. אני גם אוריד את כמות הקילומטרים בשבוע הקרוב, לקראת הריצה המסכמת שממש מעבר לפינה.
כואב לי בברך. איזה באסה !

העבודה לא תמיד משתלמת

לא תמיד העבודה משתלמת, עוד הוכחה שאין צדק בעולם הזה.

כידוע לכם התאמנתי למרתון טבריה 2013 שהתקיים בתחילת חודש ינואר, כתבתי על זה כשהחלטתי לרוץ אותו (ניסיון שני) והבטחתי לעצמי שהפעם, בניגוד לפעם הקודמת, אני אעשה את כל מה שצריך כדי שזה יתגשם. הגדרתי את ריצת המרתון כאחד היעדים שלי לשנה הקרובה.

 

הדברים שעשיתי במסגרת היכולת שלי מבחינת לו"ז וכסף היו:

– לקחתי מאמן אישי שיצר עבורי תוכנית אימונים שמתאימה לכושר שלי ושעודכנה מספר פעמים במהלך האימונים ולפי ההתקדמות.

– פיניתי זמן רב לטובת אימונים מסוגים שונים, בהם: אימוני עליות, אימוני אינטרוולים, אימוני נפח, אימוני גמישות וכוח.

– הצטרפתי לקבוצת ריצה חינמית איתם רצתי חלק מהאימונים הארוכים.

– הקפדתי מאוד על מתיחות לפני ואחרי כל ריצה, על תזונה נכונה ועל שעות שינה.

עשיתי הכל, לפחות חשבתי שעשיתי הכל.

 

חודש לפני התאריך המיועד, ליתר דיוק זה היה חודש וחמישה ימים לפני, כשאני מרגיש חזק וטוב, רצתי ריצת נפח עם בחור שהרבה יותר חזק ממני, דחפנו אחד את השני לקצה ובאמת הגעתי לקצה.

שיפרתי את הזמן שלי למרחק חצי מרתון ביותר מ15 דקות, את הזמן למרחק 29 ק"מ ובכלל, הרגשתי חזק !

הריצה הזו הייתה שבועיים לפני הריצה המסכמת שהייתה אמורה להיות 36 ק"מ ואחרי שהתנסתי בריצה של 33 ק"מ כבר פעמיים.

 

התחיל לכאוב לי בחלק החיצוני של הברך.

 

לתומי חשבתי שזה עוד אחד מהכאבים החולפים שבאים לביקור קצר ונעלמים כאילו לא היו מעולם, הפעם זה לא היה הסיפור.

בחלק האחרון של הריצה האחרונה הכאב היה עצום, כאב עד כדי דמעות.

מאז ועד היום עברתי די הרבה, הרבה אכזבה, תסכול, פיזיוטרפיה ותרגילים, הרבה מחשבות על מי אני ומה מגדיר אותי, מחשבות על המקום של הריצה בחיים שלי, המשמעות שלה.

 

אני לא אפרט על הכל בפוסט הזה, עצם זה שהצלחתי להביא את עצמי לכתוב על זה היום, כמעט חודש אחרי שמרתון טבריה 2013 התקיים, זה כבר הישג והתקדמות בהבנה ובהכרה במצב.

התחלתי את הפוסט בהתייחסות לעבודה, עבודה קשה לא תמיד מניבה פירות רצויים אבל תמיד תניב פירות כלשהן. אנחנו צריכים להיות יכולים לראות את כל הפירות והתוצאות של מעשינו גם אם הן אינן מה שייחלנו להן מלחתחילה. לראות, להבין וללמוד.

 

בקרוב אני אעלה את ההמשך …. בינתיים, אימון ריצה נעים ומהנה ובעיקר בטוח ובריא.

הריצה שלי ואני

הריצה שלי, אוי כמה שאני אוהב את הריצה שלי.
עדכנתי לפני כמה שבועות שנרשמתי (שוב) למרתון טבריה, הפעם בכוונה לעשות את כל תהליך ההכנה בצורה הטובה והנכונה ביותר על מנת להשלים את תהליך האימון למרתון ואת המרתון עצמו בשלום ובהצלחה.

ההכנה שלי התחילה בהכרה שאני לא יכול לעשות את זה עם הידע והיכולת שיש לי כרגע, מכאן התחלתי לחקור עוד ועוד, להבין את משמעות הריצה וההשפעה שלה על כל הגוף כולו, התייעצתי וקראתי על ריצה, קראתי והתייעצתי ולבסוף גם פניתי למאמן ריצה אישי בכדי שיבנה עבורי תוכנית אימונים נכונה ומתאימה ליכולת שלי. פניתי, והיום סוף סוף יש לי את התוכנית האישית שלי.

 

לא זול לקבל יעוץ אישי ממאמן ריצה, לא זול בכלל, אבל המצב בו אני נמצא הוא כזה שאני מוכן להשקיע אפילו קצת יותר כדי להשלים את המשימה. אני רוצה את זה.

 

תוך כדי אני כבר מתכונן לרגע הזינוק גם ברמת הציוד, קניתי נעלי ריצה חדשות (שלושה חודשים לפני מרתון טבריה) צהובות ויפות, קיבלתי מתנה מחבר מכנס ריצה מקצועי עם מקום לשני ג'לים, כיס אחורי נוסף למפתחות וכיס פנימי לנגן המוסיקה. יש מקום להכל.

אז נעלי ריצה יש, מכנס ריצה יש, גרביים כמובן שיש, וגם חולצה קניתי (ליתר בטחון ופינוק).

 

עכשיו נשאר לי לרוץ כמעט 900 ק"מ בכ50 ריצות אימון  שונות עליהן אני אפרט בהמשך.
טבריה 2013, אני בדרך !!! 

חתירה למטרה … מרתון טבריה 2013

מי שקרא ועקב יודע שבשנה שעברה הייתי רשום לריצת המרתון הראשונה שלי שאמורה הייתה להתקיים במרתון טבריה 2012.
הוא / היא גם יודע שבסופו של דבר, בגלל אימונים לא נכונים ועומס יתר בסופו של דבר לא רצתי את מרתון טבריה 2012 ודחיתי את הכל למרתון בחודש מרץ 2012.
הוא / היא גם יודעים שבדרך למרתון השני גם עשיתי טעות ורצתי עם נעליים חדשות ולאחר ריצה של 28 ק"מ שני האכילסים שלי לא אפשרו לי לרדת מדרגות … בסופו של דבר לא רצתי מרתון בשנת 2012.

 

השאיפה שלי לרוץ מרתון לא השתנתה ולא עברה ממני, נרשמתי למרתון טבריה 2013 שמתקיים בעוד כארבעה חודשים, בעשירי לינואר 2013 (בתקווה שהעולם ימשיך להתקיים).
הבטחתי לעצמי שאני אעשה את מה שצריך על מנת להשלים את התהליך נכון וטוב, המשמעות היא שאני עושה תרגילי כוח וגמישות כל שבוע, בנוסף על אימוני אופניים וריצות ארוכות, כרגע אני משיג את האימונים הדרושים ונמצא בנפחי ריצה יפים מאוד .. ממשיך לחזק את מה שצריך מידי יום.

 

אני אעדכן כאן מידי פעם, נראה כמה ואיך, בכל מקרה … אני מאחל לכולם להשיג את המטרות שלהם גם אם הן לפעמים נראות חמקמקות.

 

ובלי הרבה קשר, אני לא יודע איזה מבין ציורי קיר אלו יתאים יותר לאחיין הקטן שלי, יש לכם הצעות?

הלך המרתון ובאה פזיוטרפיה

אחרי לבטים קשים ויתרתי על המרתון, אני לא יכול לתאר את האכזבה ומפך הנפש, כמה שאני לא אפרט זה לא יספיק כדי להבהיר את המחיר הכבד שמלווה את הויתור הזה. אני מבין שככה זה, שנהגתי לא נכון כשרצתי מהר מידי את הריצה ההיא, שהגוף זקוק למנוחה עכשיו כדי להחלים. אז הנה גוף יקר, אני מאפשר לך את הזמן והמנוחה להחלים – יאללה, תחלים כבר.

 

האורטופד הפנה אותי לטיפול פיזיוטרפי ואני בכלל חושב שאני לא צריך את השטויות האלו, קצת מנוחה והכל יעבור לי. בכל זאת ואחרי זמן מה שההפניה ישבה על השולחן החלטתי ללכת לפיזיוטרפיה ולפחות לראות אם יש להם שם פתרון שיעביר לי את הכאב הזה תוך שעה, אז אני אוכל להרשם שוב למרתון טבריה ובכל זאת לרוץ אותו עוד חודשיים בערך.

 

התקשרתי, קבעתי והיום הלכתי למכון פיזיוטרפיה.

 

כשמילאתי את השאלון האלקטרוני בהתחלה חשבתי לעצמי איזה יופי התקדמו שירותי הרפואה מאז פעם אחרונה שהייתי שם, ועם תחושת סקפטיות קלה מילאתי את הדברים שלפעמים נראו מגוחכים.
אחרי כמה דקות מתום מילוי השאלון יצאה פיזיוטרפיסטית חמודה וקראה בשמי, עניתי ונכנסתי.

 

לקח לי כמה דקות לסמוך עליה, ידעתי שלא מדובר בפיזיוטרפיסטית שמומחית בספורט או אפילו בריצה (כמו שהייתי רוצה שתיהיה) אבל השאלות וההסברים שנתנה לי מיד הפיגו את כל התחושות הללו והיא קיבלה את מלוא תשומת ליבי להסברים. הכל נשמע נכון, נשמע משהו ששווה להקשיב ולעשות.

 

בדיקה פשוטה שהיא עשתה הראתה שאני רץ, כמו שאני רץ, אבל לא מבצע תרגילים שיחזקו את השרירים שתומכים בריצה. היא אמרה שאני מקרה "קלאסי".
באותו רגע היו לי רגשות מעורבים, אני שמחתי שהיא זיהתה את הבעיה ויודעת לטפל, אבל הרגשות האלו היו מלווים בתחושת פספוס כי אני יודע שאם הייתי נרשם לקבוצת ריצה כלשהיא ומתאמן עם מאמן מקצועי זה לא היה קורה. לא היה קורה. לא היה קורה. איזה שטות …

 

עכשיו קיבלתי שעורי בית, שני תרגילים לחיזור שרירים נגדיים, אני לא אפרט את אופי התרגילים כיוון שאני בטוח שלכל אחד יש את החולשה שלו וכל אחד זקוק לתרגילים שונים, אבל מה שכן, לפי הערכה שלה אני אתחזק מספיק תוך ארבעה עד שישה שבועות שזו תקופה לא קצרה אבל גם לא ארוכה מידי. העיקר שיעבור לתמיד.

 

בינתיים סיכמנו שאני אוכל לרוץ לאט ומעט, למרות שהיא לא כל כך הסכימה שכנעתי אותה שאני לא יכול להפסיק לחלוטין (לא יכול לדמיין את זה אפילו), ושאבצע שלושה סטים של 15 חזרות (לספור עד 5 בכל חזרה) של שני התרגילים בכל יום. אני אתחיל את היום עם התרגילים הללו ולסרוגין אוסיף גם ריצה קלה בערב.

 

ארבעת השבועות שלי מתחילים היום (חבל שלא התקשרתי קודם).

פציעות ספורט

אני רץ כבר די הרבה זמן, כמה שנים טובות, אתם יודעים ושותפים לדרך שלי לאהוב את הספורט הזה ולפתח אותו.
עברתי שתי פציעות שהיו משמעותיות, הפציעה השניה שגרמה לי להפסיק לרוץ לשלושה חודשים הפכה אותי לזהיר מאוד בריצה, לא שווה להפסיד שלושה חודשי ריצה בגלל אימון יתר או בגלל עוד קילומטר ריצה שלא מגיע בזמן. אומרים שהפציעה מגיעה תמיד בקילומטר האחרון – זה נכון.

 

עכשיו, בעצם לפני חודשיים בערך, נרשמתי למרתון טבריה, לקחתי על עצמי להפוך את הריצה למשהו יותר משמעותי וגדול. לרוץ מרתון ראשון!
ובכן, לפני מספר שבועות, כשהגעתי לנפחים שבועיים של מעל 50 ק"מ עשיתי טעות ורצתי ריצה קצרה יחסית של 12 קילומטר במהירות גדולה מזו שהייתי אמור, הסיבות והתירוצים מגוונים אבל הבסיס לכולן משותף – אגו !

 

ריצה מהירה גורמת לעומס גדול יותר על כל המערכות, השרירים, הגידים, המפרקים, הגב, הידיים, הריאות הכל עובד הרבה יותר במהלך ריצה מהירה לעומת ריצה רגילה. רצתי וככל הנראה מתחתי גיד ברגל. לא כיף בכלל.
בהתחלה לא רציתי להאמין והמשכתי לרוץ תוך כדי כאב, אבל זה לא ויתר והתגבר אחרי הריצות עד שגם התקשתי בהליכה … אז הלכתי לרופא.

 

אז עכשיו אני במנוחה יחסית, אחרי תשעה ימים בהם לא רצתי בכלל, התחלתי לחזור לריצה קלה לנפח של 5 ק"מ, בערך 30 דקות ריצה קלה יום כן – יום לא.
במקביל ההבנה שאני לא אוכל להשתתף במרתון טבריה נחתה והגיע אלי, ובעצב שלחתי לאיגוד האטלטיקה בקשה לביטול ההרשמה.
עכשיו אני רץ שישה קילומטר, יום כן יום לא, עדיין כואב אבל לא נורא, ורשום לפיזיוטרפיה …

 

השאיפה שלי עכשיו היא לחזק את מה שצריך לחזק, ולהגיע למרתון ראשון חודשיים אחרי מרתון טבריה שבוא אני לא אשתתף.

כאבי ריצה … או עייפות שרירים באימון ריצה

כואב לי כבר שבועיים, אולי אפילו יותר מזה.
שריר הארבע ראשי ברגל ימין ממש מרגיש עייף, ברגל שמאל קצת פחות אבל גם מאותת לעומס.
לפני בערך שבועיים רצתי בשישי 14 ק"מ (שישי מוקדם בבוקר) ולאחר מכן בשבת מאוחר לקראת הלילה 22 ק"מ, אחרי זה תחושת העייפות ברגליים גדלה והחמירה.
התחושה בשריר הארבע ראשי ברגל ימין הייתה כאילו לעיתים מכה ברק לאורך השריר ומרגיש כקו שבור המחבר בין הבטן התחתונה לברך בו תחושה מוזרה מאוד, בין כאב חד לתחושת עייפות וחוסר תגובה, בנוסף לכך תחושת כאב בחלק הפנימי של הרגל בכל צעד הליכה. 

 

בגדול זה לא היה נורא כיוון שכעבור יום אחד של מנוחה שריר הרגליים התגברו על הכאב וחזרו למצב הנורמלי, הבעיה הייתה שעכשיו גם אחרי ריצות קצרות של 10 ק"מ / 12 ק"מ התחושה הזו חזרה ולעיתים לא עברה לגמרי. 

 

עברו שבועיים והגעתי למצב בו אני לא יכול לרוץ, פשוט כאב חזק שלא מאפשר לי לרוץ בצורה נינוחה, בריצה האחרונה עצרתי אחרי 3 ק"מ והחלטתי שיכול להיות מצב בו אני צריך רופא, אורטופד, שיגיד מה דעתו על זה. חזרתי הביתה מצוברח ועצוב תוך כדי ניסיון להנמיך ציפיות לגבי מרתון טבריה, בבית אחרי המקלחת בדקתי באתר מרתון טבריה מה הכללים לגבי ביטול הרשמה, עד כדי כך. קבעתי לי תור ביום ללמחרת אצל אורטופד בת"א והגעתי אליו ממש מפוחד, מפוחד מהתוצאות. 

 

אחרי שיחה קצרה וכמה בדיקות שהוא עשה (כל מיני בדיקות מאמץ לרגליים + בדיקות של טווחי תנועה) הוא אמר לי שאני פשוט צריך לנוח כמה ימים, שזה לא יפגע באימונים למרתון ושזה קורה בתקופות בהם מעלים את העומס. הכל בסדר, אין נזק וכן – יש מרתון טבריה !!! 

בנוסף הרופא אמר שאני יכול להמיר כל שעת אימון ריצה בשעת אימון אופניים (בנסיעה על אופניים אני לא מרגיש שום כאב) וככה עשיתי ביום שלמחרת – 35 ק"מ רכיבת שטח בשבילים מלאים בוץ ומים, חזרתי מאושר ומלא חול / מים ובוץ בכל חלקי גופי וכמובן מיותר לציין איך נראו האופניים. חבל שלא צילמתי.

 

אז השבוע אני לא ארוץ, השבוע אני אסע באופניים.

 

מאוד מקווה שהכאב הזה יעבור במלואו ואני אוכל לחזור לריצות ארוכות וקצרות נינוחות וללא כאבים.

 

נ.ב
הרופא ציין שהגורם הנפוץ למצב כזה הוא מהירות הריצה ולא נפח הריצה כפי שחשבתי.

שבוע טוב !

אחרי ריצת 10 ק"מ

חזרתי ל]ני רבע שעה בערך, הגוף עדיין חם ואפילו טיפה מזיע עדיין, הרגליים עצמן בזמן הישיבה נחות ומעבירות תחושה חמה של עשייה והתקדמות.
הריצה הייתה קשה לי, לא ברור לי בדיוק למה אבל יכול להיות ששרידי עייפות עדיין נוחכים אי שם בגופי מהריצה הארוכה שעשיתי ביום שבת האחרון, הריצה הארוכה שעשיתי עד כה, 22 ק"מ.

 

היום זה התחיל בכאבים, ממש הייתי צריך להתעקש כדי להתקדם, בשלושה מוקדים שונים ברגליים התמקם לו כאב שכואב.
הבעיה הגדולה עם כאב היא תגובת הגוף וחלוקת העומס עליו בצורה לא מאוזנת ובכך יצירת פחות עומס על איזור הכאב ויותר עומס על איזורים אחרים, לכן בדר"כ אם המצב מתמשך יש חשש שאיזור אחר בגוף יפתח לעצמו כאב אישי שלו בנוסף לזה שקיים. אני משתדל לא להגיב לכאב ולהמשיך להעמיס בצורה מפוקחת ומבוקרת את האיזורים שכואבים בתקווה ובידיעה חלקית שאין שם שום דבר קריטי ושחימום השריר על ידי הריצה יעביר אותו משם.

 

כשיש כאב של תחילת ריצה אני בדרך כלל מרגיש איך הוא נעלם ומתפוגג לתוך הקילומטר השלישי, בכאבים עקשניים במיוחד זה קורה מעט מאוחר יותר בסביבות הקילומטר החמישי, היום הוא לא עבר ונמשך עד הקילומטר התשיעי ואפילו יותר מזה. כאב שכואב.

 

כמו שכתבתי כבר, הכאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל אופציונלי, לא סבלתי – כאב לי.

 

עכשיו אני אחרי הריצה, אחרי המתיחות ואחרי עמידת ידיים (שאותה אני משתדל לעשות כל פעם אחרי הריצה) ובדרך למקלחת.
אז אחרי שמילאתי את חובתי מול הבלוג, חובתי מול עצמי ומול האתגר שלקחתי על עצמי, מתפנה לאתגר השני בתור והלא פחות חשוב.

 

נתראה בריצה של מחר.

אימון למרתון ראשון שלי, ריצות ראשונות

טוב, אחרי שנרשמתי בתחילת השבוע לריצת מרתון טבריה 2012 אני כולי אושר גדול.
בלילות אני חושב וחולם על הריצה עצמה, על איך זה היה בהתחלה בזינוק, איך תוך כדי ואיך ב10 ק"מ האחרונים.
כבר דיברתי עם חבר טוב וביקשתי ממנו שינסה להיות יכול לרוץ 10 ק"מ כדי ללות אותי בישורת האחרונה של המרתון, אבל הוא הבהיר שהו מאוד ישמח לעשות את זה ב500 מטר האחרונים, או ליחלופין במשך 500 מטר כשאני אגיע לק"מ ה32 במרתון. נחמד מצידו.

 

בכל פעם שאני הולך לרוץ עכשיו, יש בי משהו שדוחף חזק יותר, יחד עם הרצון לעשות את האימונים בצורה מתונה יש בי כל הזמן משהו שמושך אותי קדימה לעוד. העובדה שלפני חודש כבר רצתי מרחק של 16 ק"מ בהרים, ובגלל הפסקה בריצה של שלושה שבועות חזרתי למחקים של 11-12 ק"מ גורמת לי לרצות לצמצם את זה ולהגיע חזרה ל16 ק"מ ריצה במהירות. אני מקווה שזה בסדר.

 

דבר נוסף קורה לי, אני קורא יותר ויותר על ריצה ועל מרתונים בכלל, מאוד מעניין לדעת מה הבסיס למרתון ואיך בכלל נקבע המרחק הזה 42.195 ק"מ. מסתבר שאין פה איזה משהוא חכם, זה פשוט (פחות או יותר) יצא ככה…

 

מידי פעם אני אכתוב על הריצות שלי, על החוויה באימון למרתון…
זהו לבינתיים, יוצא לריצה.

הכנה למרתון ראשון שלי

הריצה הזו היא דבר אחד כשהיא ללט מטרה ודבר אחר לגמרי כשהיא עם מטרה. מהיום שבוא נרשמתי למרתון טבריה הריצה שלי השתנתה לחלוטין.
חלק מהשינוי הוא כזה שניתן להסביר, חלקו אני לא יודע אבל אני אנסה:

 

שינוי טכני בריצה עצמה:
– אני רץ ריצות ארוכות ביותר סבלנות ומהירות נמוכה יותר (כהכנה לקצב ריצה נכון למרתון).
– אני שם לב יותר לכל צעד.
– אני לוקח איתי מים לריצה, לכל ריצה, ומתחיל לשתות תוך כדי ריצה החל מהקלומטר החמישי (כדי לתרגל ספיצת נוזלים במאמץ).
– מאותו רגע אני לא רץ הכי הרבה בכל ריצה, יש לי ריצות קצרות ומהירות וריצות בינוניות וריצה אחת ראוכה כל שבוע.
– מבצע תרגילי חיזוק לשרירים + יותר תרגילי גמישות.

 

אלו בעצם עיקרי השינויים הטכניים שקרו לי מאז שנרשמתי למרתון טבריה, יש עוד שינויים שאותם אני אנסה להעביר כאן, שינויים מנטלים:

 

– אני מתרגש ממש לקראת כל ריצה, יש לי פרפרים בבטן.
– אני מלא במוטיבציה, מלא בחיוניות כל הזמן.
– יש לי רגעים תוך כדי ריצה בהם אני מרגיש על גג העולם, צמרמורת מתפשטת בכל הגוף, הכל מתאחד לדבר אחד: הגוף, הצעדים, הדרך, הנוף, הנשימה, הדופק. גג העולם !
– אחרי הריצה, תחושת אופוריה מוכרת שמלווה בתחושת הישג והתקדמות מאוד רצינית.

ישנן עוד תחושות, אני אפרט עליהן בהמשך,
היום יום אימון קצר יחסית + תרגילי כוח וגמישות – ממש מתרגש לקראת זה.

יום נפלא.

 

קטגוריות