פציעות ספורט

אני רץ כבר די הרבה זמן, כמה שנים טובות, אתם יודעים ושותפים לדרך שלי לאהוב את הספורט הזה ולפתח אותו.
עברתי שתי פציעות שהיו משמעותיות, הפציעה השניה שגרמה לי להפסיק לרוץ לשלושה חודשים הפכה אותי לזהיר מאוד בריצה, לא שווה להפסיד שלושה חודשי ריצה בגלל אימון יתר או בגלל עוד קילומטר ריצה שלא מגיע בזמן. אומרים שהפציעה מגיעה תמיד בקילומטר האחרון – זה נכון.

 

עכשיו, בעצם לפני חודשיים בערך, נרשמתי למרתון טבריה, לקחתי על עצמי להפוך את הריצה למשהו יותר משמעותי וגדול. לרוץ מרתון ראשון!
ובכן, לפני מספר שבועות, כשהגעתי לנפחים שבועיים של מעל 50 ק"מ עשיתי טעות ורצתי ריצה קצרה יחסית של 12 קילומטר במהירות גדולה מזו שהייתי אמור, הסיבות והתירוצים מגוונים אבל הבסיס לכולן משותף – אגו !

 

ריצה מהירה גורמת לעומס גדול יותר על כל המערכות, השרירים, הגידים, המפרקים, הגב, הידיים, הריאות הכל עובד הרבה יותר במהלך ריצה מהירה לעומת ריצה רגילה. רצתי וככל הנראה מתחתי גיד ברגל. לא כיף בכלל.
בהתחלה לא רציתי להאמין והמשכתי לרוץ תוך כדי כאב, אבל זה לא ויתר והתגבר אחרי הריצות עד שגם התקשתי בהליכה … אז הלכתי לרופא.

 

אז עכשיו אני במנוחה יחסית, אחרי תשעה ימים בהם לא רצתי בכלל, התחלתי לחזור לריצה קלה לנפח של 5 ק"מ, בערך 30 דקות ריצה קלה יום כן – יום לא.
במקביל ההבנה שאני לא אוכל להשתתף במרתון טבריה נחתה והגיע אלי, ובעצב שלחתי לאיגוד האטלטיקה בקשה לביטול ההרשמה.
עכשיו אני רץ שישה קילומטר, יום כן יום לא, עדיין כואב אבל לא נורא, ורשום לפיזיוטרפיה …

 

השאיפה שלי עכשיו היא לחזק את מה שצריך לחזק, ולהגיע למרתון ראשון חודשיים אחרי מרתון טבריה שבוא אני לא אשתתף.

כאבי ריצה … או עייפות שרירים באימון ריצה

כואב לי כבר שבועיים, אולי אפילו יותר מזה.
שריר הארבע ראשי ברגל ימין ממש מרגיש עייף, ברגל שמאל קצת פחות אבל גם מאותת לעומס.
לפני בערך שבועיים רצתי בשישי 14 ק"מ (שישי מוקדם בבוקר) ולאחר מכן בשבת מאוחר לקראת הלילה 22 ק"מ, אחרי זה תחושת העייפות ברגליים גדלה והחמירה.
התחושה בשריר הארבע ראשי ברגל ימין הייתה כאילו לעיתים מכה ברק לאורך השריר ומרגיש כקו שבור המחבר בין הבטן התחתונה לברך בו תחושה מוזרה מאוד, בין כאב חד לתחושת עייפות וחוסר תגובה, בנוסף לכך תחושת כאב בחלק הפנימי של הרגל בכל צעד הליכה. 

 

בגדול זה לא היה נורא כיוון שכעבור יום אחד של מנוחה שריר הרגליים התגברו על הכאב וחזרו למצב הנורמלי, הבעיה הייתה שעכשיו גם אחרי ריצות קצרות של 10 ק"מ / 12 ק"מ התחושה הזו חזרה ולעיתים לא עברה לגמרי. 

 

עברו שבועיים והגעתי למצב בו אני לא יכול לרוץ, פשוט כאב חזק שלא מאפשר לי לרוץ בצורה נינוחה, בריצה האחרונה עצרתי אחרי 3 ק"מ והחלטתי שיכול להיות מצב בו אני צריך רופא, אורטופד, שיגיד מה דעתו על זה. חזרתי הביתה מצוברח ועצוב תוך כדי ניסיון להנמיך ציפיות לגבי מרתון טבריה, בבית אחרי המקלחת בדקתי באתר מרתון טבריה מה הכללים לגבי ביטול הרשמה, עד כדי כך. קבעתי לי תור ביום ללמחרת אצל אורטופד בת"א והגעתי אליו ממש מפוחד, מפוחד מהתוצאות. 

 

אחרי שיחה קצרה וכמה בדיקות שהוא עשה (כל מיני בדיקות מאמץ לרגליים + בדיקות של טווחי תנועה) הוא אמר לי שאני פשוט צריך לנוח כמה ימים, שזה לא יפגע באימונים למרתון ושזה קורה בתקופות בהם מעלים את העומס. הכל בסדר, אין נזק וכן – יש מרתון טבריה !!! 

בנוסף הרופא אמר שאני יכול להמיר כל שעת אימון ריצה בשעת אימון אופניים (בנסיעה על אופניים אני לא מרגיש שום כאב) וככה עשיתי ביום שלמחרת – 35 ק"מ רכיבת שטח בשבילים מלאים בוץ ומים, חזרתי מאושר ומלא חול / מים ובוץ בכל חלקי גופי וכמובן מיותר לציין איך נראו האופניים. חבל שלא צילמתי.

 

אז השבוע אני לא ארוץ, השבוע אני אסע באופניים.

 

מאוד מקווה שהכאב הזה יעבור במלואו ואני אוכל לחזור לריצות ארוכות וקצרות נינוחות וללא כאבים.

 

נ.ב
הרופא ציין שהגורם הנפוץ למצב כזה הוא מהירות הריצה ולא נפח הריצה כפי שחשבתי.

שבוע טוב !

ועל מה אני מדבר כשאני כותב על ריצה (אחרי הספר של הרוקי מורקמי)

שבוע שישי של אימוני המרתון הראשון שלי, מרתון טבריה הקרוב, ואני מרגיש מצויין.

 

 
אתמול רצתי את המרחק המקסימאלי שרצתי עד כה אי פעם, 22 ק"מ, עשיתי את הריצה בזמן טוב יחסית (בקצב של 5:35 דקות לק"מ). וואו. ככל שהזמן עובר, המרתון מתקרב וההתרגשות מכל ריצה עולה.

 

לפני שבוע בערך קראתי את הספר "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה" של הרוקי מורקמי, הספר כספר לא משהו אבל בהחלט מעורר מוטיבציה ומדגיש את האהבה לריצה המחיר שמשלם הרץ והתועלת הפיזית והמנטלית שנובעת ממנה. נחרט לי בזיכרון המשפט שמצוטט בספר:
"Pain is inevitable. Suffering is optional"
ובעברית: הכאב בלתי נמנע, הסבל אופציונאלי.
כל כך נכון וכל כך מתאים עד שאני מוצא את עצמי חוזר על המשפט הזה מול כל אחד שמוכן לשמוע.

 

 

יש לי מחשבה להתחיל ולכתוב מיד אחרי כל ריצה, לכתוב את המחשבות שלי את החוויה שלי בכל ריצה וריצה, הרבה קורה במהלך ריצה, מחשבות שחולפות, שקט ורוגע שמשתלט ושוקע בגוף, חישובי דרך, הרצים שמסביב, הנוף שמשתנה ועוד ועוד דברים.

 

 

אחרי שיחה עם חבר טוב שהמליץ לי להתחיל לקחת מגנזיום לטובת האימונים, אני הולך לבדוק את הנושא קצת יותר לעומק, פיזית אני לא מרגיש שאני צריך משהו חוץ מאת האפשרות להרדם לאחר ריצה ארוכה ולישון טוב באותו לילה, לאחרונה כל ריצה ארוכה מלווה במספיק אנרגיה להשאיר אותי ער עד השעות הקטנות של הלילה ועייף מאוד ביום שלמחרת. החבר אמר שלי שאחד מתפקידי המגנזיום הוא לזרז את ההחלמה של השרירים ובכך לקצר את זמן ההתאוששות מריצה. נראה, אולי אני אעשה בדיקה ואקח קצת למשך שבוע שבועיים.

 

 

זהו להפעם, יש עבודה, בתקווה שאני אצליח לכתוב מיד אחרי כל ריצה, נתראה מחר בפוסט הבא.

ריצות ארוכות כל שבת

במסגרת האימון שלי למרתון טבריה אני מבצע ריצות נפח, ריצות ארוכות, כל יום שבת.
בגדול אני בשלב בו כל שבת אני מגדיל את המרחק בשני ק"מ, אתמול רצתי 17.5 ק"מ (הייתי אמור לרוץ 18 ק"מ), הריצה הייתה ממש כיפית למעט שני דברים: כאב בברך ימין וכאב בשריר התאומים ברגל ימין, שני אלו היו מאוד מציקים והופיעו בסביבות הקילומטר ה12, סחבתי אותם חמישה וחצי קילומטר.

 

הריצה מדהימה, ריצה שמעל שעה וחצי מרגישה שונה, הגוף נכנס לקצב מאוד אחיד והראש מגיע לשקט שקשה לתאר. אני יכול רק להגיד שלא פעם אני מאבד את הדרך כיוון שאני לא שם לב לדרך, היא הופכת לשולית. מדהים. אנשים / מהמורות / אפילו ברזי מים, כולם פשוט נעלמים לי, שקט מוחלט.

 

הכאב הזה שהיה לי אתמול קצת לא נוח לי, כולה 18 ק"מ. יש לי עוד המון ריצות לפני עד למרותון לכן אני מתלבט איך לנהוג, יכול להיות שאני אקבע לי פיזוטרפיסט ונראה מה יהיה לו להגיד, תכלס אני יכול לנחש די בקלות. נראה.

 

ההתרגשות שבריצה רק גוברת, הרצון לרוץ גובר, יותר קשה לי ביום ללא ריצה וביום בו אני אמור לרוץ, הריצה הזו מדהימה !

 

ריצה ומחשבות אחרות … יש לי פטנט!

מתוך הריצות המדהימות שאני עושה כהכנה למרתון טבריה יש לי מלא דברים נחמדים בראש, מלא!

 

לפני שתי ריצות חשבתי על החיים, פתאום הבהירה לי מחשבה שבעצם היום אני הכי מבוגר שאי-פעם הייתי והכי צעיר שאני אהיה אי פעם, שתי אפשרויות לספר על המצב, שתי אפשרויות שנכונות תמיד ולכולם. איך קוראים לזה ?

 

אתמול הייתה לי גם איזו הברקה, אני לא זוכר אותה כרגע .. פתאום ברחה לי מהראש.

 

האימונים מתקדמים, אני צמוד לתוכנית אימון למרתון שראיתי באינטרנט באתר איילות, בנוסף אני מרגיש מאוד חיוני, מאוד בחיים, אז יש לי כל הזמן המון רעיונות לפטנטים ומשפטים מוזרים כמו זה שרשמתי פה למעלה, המון המון פטנטים.

 

בגלל הקשר האדקמי שיש לי עם אוניברסיטת בן גוריון, חיפשתי שם מה אומרים על פטנטים ומצאתי את הדף הזה, מילון מונחים או סוג של מאגר מידע בתחום הפטנטים, מצחיק שראיתי שם את קישור לחברת ניוטון חיפוש פטנטים שמהם כבר יצא לי לקנות ואפילו להתייעץ ולהיות לקוח. הם טובים ממש.

 

חשבתי שיקפוץ לי המשפט השני, לא קפץ.

 

כשהוא יגיע שוב אני ישר אכתוב אותו.

כרגע בנפח של מעל 40 ק"מ ריצה לשבוע, ההתחלה תמיד קשה, אני חושב שעד הקילומטר החמישי אני סוחב את עצמי בכוח, אח"כ זה מתחלף בהתרגשות מדהימה, איזה פטנט הא?, אני מגיע למצב שבוא יש לי צמרמורת רק ממחשבה שעוברת לי בראש, לעיתים אפילו רק כי אני מתבונן בסביבה שלי במקום רק להסתכל, העולם הזה מאוד יפה. רוב הזמן.

 

אז אם יש לכם משהו לכתוב לי, אולי איזה פטנט נחמד לריצה, אפשר להכניס את זה בתגובות שלמטה, אני אשמח גם להתייחס לזה. בכיף.

יכול להיות שבעתיד אני אעלה כאן באתר את ההמלצות שלי לריצות, יש לי כמה תובנות אישיות מתוך הריצה שלי, נראה, אני צריך לחשוב על איך להעביר את זה בצורה נכונה ובהירה מספיק.

יאללה … היום יום קל, שמונה / תשעה ק"מ …

שלוש עד חמש ריצות בשבוע

תמיד רצתי יום כן-יום לא, כל מה שקראתי אמר בגדול "הגוף מתחזק ביום שלא רצים !"
אחרים אמרו לי לא לרוץ יום אחרי יום, כי מסת השריר קטנה "השריר אוכל את עצמו", אז למה בתוכנית האימון של המרתון רצים כמעט כל יום ?

 

היום אני רץ די הרבה, בערך 43 ק"מ בשבוע, בארבעה ימי ריצה.
בגדול אני לא מרגיש עומס יתר, השרירים שלי לא נתפסים ובכל ריצה כמעט אני מרגיש שאני יכול עוד לרוץ מספר קלומטרים … היום בריצת 10 ק"מ לפי תוכנית נתתי שני קילומטרים אחרונים של ריצה מהירה, לא כי הייתי צריך, פשוט כי הייתה בחורה שרצה ממש מהר ומאוד חינני לפני.

היה קטע שבוא היא עצרה לרגע כי איזה טמבל עם אופניים כמעט נכנס בה, אז עקפתי אותה והמשכתי במסלול הרגיל, אחרי שתים שלוש דקות אני קולט אותה שוב לפני, שוב באותו קצב, אין לי מושג איך היא הגיע לשם ..:)

רצתי מהר, צמצמתי את המחרק והגעתי אליה, שאלתי אותה איך היא עשתה את זה, היא ענתה שהיא לא מדברת עברית, עברנו לאנגלית בקצב ריצה גבוה בק"מ האחרון שנשאר לי לרוץ .. הייתה שיחה מאוד כייפית, כשהיא הסתובבה וחזרה, כמו טמבל אמרתי לה שאני סיימתי פה ועצרתי. טמבל טמבל טמבל טמבל … כנראה לא היה לי מספיק חמצן במוח !

מתאמן .. מתאמן .. ושוב מתאמן

זה כל כך כיף,
אני נמצא כרגע ממש בהתחלת האימונים למרתון ומגלה שיש ערך לתוכנית אימון למרתון.
לפני שהתחלתי עם תוכנית מסודרת לאימון למרתון פשוט רצתי כל יום שני (יום כן יום לא) את המקסימום שאני יכול, מה שקרה הוא שלא התקדמתי במרחקים, כל הזמן הייתי במאמץ גבוה, בשבוע האחרון אני רץ לפי תוכנית אימון למרתון שמצאתי באינטרנט, ראיתי פחות או יותר באיזה שבוע אני (לפי רמת הכושר שלי ומספר השבועות עד לתחרות) והתחלתי לעשות מה שרשום שם … וואו !

תוכנית אימון למרתון מאפשרת ריצה אחת ארוכה שמעלה את נפח הריצה, ומספר ריצות קצרות במהלך השבוע, תכלס היום אני רץ קצת מעל 40 ק"מ לשבוע כאשר רצתי ללא התוכנית כמעט ולא הייתי מגיע ל40 ק"מ ריצה, ככה שהיום אני רץ יותר ק"מ בפחות מאמץ !!!

 

התוכנית איתה אני מתאמן למרתון כרגע היא של אתר איילות, תוכנית המיועדת למי שמעוניין להצליח את המרתון הראשון שלו:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file=article&sid=567

 

אימון למרתון ראשון שלי, ריצות ראשונות

טוב, אחרי שנרשמתי בתחילת השבוע לריצת מרתון טבריה 2012 אני כולי אושר גדול.
בלילות אני חושב וחולם על הריצה עצמה, על איך זה היה בהתחלה בזינוק, איך תוך כדי ואיך ב10 ק"מ האחרונים.
כבר דיברתי עם חבר טוב וביקשתי ממנו שינסה להיות יכול לרוץ 10 ק"מ כדי ללות אותי בישורת האחרונה של המרתון, אבל הוא הבהיר שהו מאוד ישמח לעשות את זה ב500 מטר האחרונים, או ליחלופין במשך 500 מטר כשאני אגיע לק"מ ה32 במרתון. נחמד מצידו.

 

בכל פעם שאני הולך לרוץ עכשיו, יש בי משהו שדוחף חזק יותר, יחד עם הרצון לעשות את האימונים בצורה מתונה יש בי כל הזמן משהו שמושך אותי קדימה לעוד. העובדה שלפני חודש כבר רצתי מרחק של 16 ק"מ בהרים, ובגלל הפסקה בריצה של שלושה שבועות חזרתי למחקים של 11-12 ק"מ גורמת לי לרצות לצמצם את זה ולהגיע חזרה ל16 ק"מ ריצה במהירות. אני מקווה שזה בסדר.

 

דבר נוסף קורה לי, אני קורא יותר ויותר על ריצה ועל מרתונים בכלל, מאוד מעניין לדעת מה הבסיס למרתון ואיך בכלל נקבע המרחק הזה 42.195 ק"מ. מסתבר שאין פה איזה משהוא חכם, זה פשוט (פחות או יותר) יצא ככה…

 

מידי פעם אני אכתוב על הריצות שלי, על החוויה באימון למרתון…
זהו לבינתיים, יוצא לריצה.

הכנה למרתון ראשון שלי

הריצה הזו היא דבר אחד כשהיא ללט מטרה ודבר אחר לגמרי כשהיא עם מטרה. מהיום שבוא נרשמתי למרתון טבריה הריצה שלי השתנתה לחלוטין.
חלק מהשינוי הוא כזה שניתן להסביר, חלקו אני לא יודע אבל אני אנסה:

 

שינוי טכני בריצה עצמה:
– אני רץ ריצות ארוכות ביותר סבלנות ומהירות נמוכה יותר (כהכנה לקצב ריצה נכון למרתון).
– אני שם לב יותר לכל צעד.
– אני לוקח איתי מים לריצה, לכל ריצה, ומתחיל לשתות תוך כדי ריצה החל מהקלומטר החמישי (כדי לתרגל ספיצת נוזלים במאמץ).
– מאותו רגע אני לא רץ הכי הרבה בכל ריצה, יש לי ריצות קצרות ומהירות וריצות בינוניות וריצה אחת ראוכה כל שבוע.
– מבצע תרגילי חיזוק לשרירים + יותר תרגילי גמישות.

 

אלו בעצם עיקרי השינויים הטכניים שקרו לי מאז שנרשמתי למרתון טבריה, יש עוד שינויים שאותם אני אנסה להעביר כאן, שינויים מנטלים:

 

– אני מתרגש ממש לקראת כל ריצה, יש לי פרפרים בבטן.
– אני מלא במוטיבציה, מלא בחיוניות כל הזמן.
– יש לי רגעים תוך כדי ריצה בהם אני מרגיש על גג העולם, צמרמורת מתפשטת בכל הגוף, הכל מתאחד לדבר אחד: הגוף, הצעדים, הדרך, הנוף, הנשימה, הדופק. גג העולם !
– אחרי הריצה, תחושת אופוריה מוכרת שמלווה בתחושת הישג והתקדמות מאוד רצינית.

ישנן עוד תחושות, אני אפרט עליהן בהמשך,
היום יום אימון קצר יחסית + תרגילי כוח וגמישות – ממש מתרגש לקראת זה.

יום נפלא.

התלבטות אם להרשם למרתון טבריה

טוב, אני צריך לבדוק משהו עם עצמי, רוצה לרוץ מרתון !
לפעמים אני רץ, לפעמים לא, אוהב את זה מאוד אבל לא ממש רוצה לדחוף את הגוף שלי למקום לא טוב.

 
כשאני רץ יש ימים ממש טובים בהם הריצה והגוף שלי נהים גוף אנרגטי אחד והכל זורם בצורה כל כך חלקה, השרירים, הנשימה, האוכל שנכנס לגוף לפני, הסביבה, הרוח, העננים, העצים והציפורים – הכל משתלב בצורה כל כך טובה ויפה שכל חמישה ק"מ ריצה עוברת לי צמרמורת בכל הגוף ודוחפת אותי קדימה. אלו ימי הריצה הטובים.

 

ויש אחרים שבהם אני מתחיל לפהק ברגע שאני חושב על הריצה, שהק"מ הראשון נראה לי כמו נצח, כל צעד מורגש בכל הגוף, הנשימה לא מספקת, השבילים מלאים בהולכי רגל, חם מידי, מזיע, אפילו חולצת הדרי פיט לא סופגת ולא מנדפת את הזיעה הכל הולך נגד הריצה. אחרי 5 ק"מ ריצה הרגלים שלי רוצות לעצור, ממש צריך להלחם בהם לא לעצור, המוח שלי שואל שאלות כמו "למה?" "אולי נפסיק עכשיו?" "נראה שרצנו מספיק היום, לא?"

ועוד, אני כל כך אוהב את הריצה שכשאני רואה רכב עם המדבקה 42.2 אני ממש רוצה כזו. 42.2 זה המרחק שצריך לרוץ כדי לעבור מרתון, זה הרבה.
זה הרבה לגוף וזה דורש הכנה טובה ונכונה. אני רוצה כזה.

 

בקיצור ולעניין, אחרי הכתיבה הזו, נראה לי שאני נרשם.
כן, לדעתי כל אחד צריך לרוץ מרתון מתישהו …. אפילו רק כדי לסיים אותו.

 

אם זה מעניין גם אותך, זה אתר של מרתון טבריה: http://www.tiberias-marathon.co.il/

 

 

 

 

קטגוריות