אמנם צעיר, אבל אני יודע ש…
כשאתה יוצא עם בחורה מתל-אביב והיא מוכנה לוותר על מקום החניה כדי לצאת – אפשר להסיק שיש כאן אהבה.
איך יודעים שיש מצב ?
סופ”ש פעיל ביותר …
אחרי סוף השבוע האחרון, זה שממש הסתיים לו עכשיו, אני פשוט חייב לכתוב את זה.
נראה שיש משהו במזג האויר שתורם משמעותית להיווצרות זוגיות חדשה אצלי בבנין, פעילות זוגית אינטנסיבית נשמעה בכל סוף השבוע האחרון … זה היה מעורר ומבדר גם יחד.
יש שתי אפשרויות עיקריות, או שמישהו בבנין מקיים טיפול זוגי אינטנסיבי – ויש לזוג הזה תוצאות בשטח, או שיש כאן זוג שיודע לעשות לעצמו טיפול זוגי או טיפול לזוגיות של עצמו – הקשר היחסים והקולות נשמעים למרחוק… חוצים קירות!!
שיהיה בכיף לכל הנפשות הפועלות 
תוכנה להחלפת קישורים
שמעתי שיש דרישה לתוכנה להחלפת קישורים. אז מצאתי אחת טובה … והנה ההמלצה:
החלפת קישורים זה בעצם כשאתר מסויים רוצה לפרסם את עצמו במנועי החיפוש ומעוניין להציע פרסום בתמורה, מכאן בעצם מבצעים החלפת קישורים.
כדי לוודא שהקישור אצל האתר השני פעיל וקיים כל עוש הקישור שלו אצלך פעיל וקיים יש תוכנה נחמדה להחלפת קישורים שבעצם עוזרת לנהל את כל העניין ולפקח טוב יותר על התהליך.
אם זה בתחום שלך ויש לך צורך במידע נוסף .. :
תוכנה להחלפת קישורים
2012 .. הסרט.
מזמן לא ראיתי סרט שיכולתי לכתוב עליו משהו טוב, ובכן, גם הסרט 2012 לא הולך לסחוט ממני המלצות חמות למרות שהוא לא סרט גרוע.
העלילה נחמדה אך לא ממש מציאותית, התרחיש שצוייר בסרט היה מביא לפעולות שונות מצד המין האנושי, מה שגורם לדברים להיות קצת לא מציאותיים. תגידו “אבל זה סרט … לא?” זה סרט – נכון, סרט שקרוב למציאות שלנו (ראש ממשלת ארה”ב כהה עור) לכן מתבקש שההתנהגות של האנשים תהיה יותר קרובה למציאות.
הרגעים המרגשים של הסרטים האמריקאים מופיעים בדרך כלל פעם אחת בסר אמריקאי, למשל בארמגדון, השיחה של ברוס וויליס עם הבת שלו לפני שהוא פיצץ את עצמו על האסטרואיד, אבל כאן, ב 2012 חגגו על הסיטואציה הזו פעם אחר פעם: המוסיקה השתנתה, הקצב וטון הדיבור, ממש סוחט דמעות. לא פעם ולא פעמיים … ולא שלוש.
אם זאת, זה הסרט הכי מעניין שראיתי בתקופה האחרונה, החזיק אותי ואת הקהל באולם במתח יחסי וגרם לנו להרגיש את החששות והפחדים של הדמויות בסרט.
מומלץ ללכת לראות, אבל אם אין מקומות טובים באולם אין צורך להתעקש …
לרוץ את ישראל … וואו !
אמנם לקח לי זמן עד שהמידע הגיע גם אלי, אבל עדיף מאוחר מאף פעם (לא?).
שני חבר’ה מדהימים שאני לא מכיר ממש רצים את ישראל לאורכה ב10 ימים ! מדהים ומופרע בו זמנית.
השביל / דרך שהחל בחרמון ויסתיים בקרוב בעיר אילת באורך של 600 ק”מ וזהר וליאור רצים אותו ב 10 ימים. 10 ימים של ריצה נטו. מבינים את המשמעויות?
הריצה מתנהלת בשני מקטעים יומיים של 15 ק”מ כל אחד, אחב מוקדם בבוקר ושני בערב, בכל לילה הם לנים אצל חברים / משפחה / משפחות מארחות או בשטח באוהל ולמחרת חוזרים ורצים … אדיר!
הריצה שלהם החלה לפני 7 ימים בערך, אפשר לראות את הכל באתר הרישמי שלהם כאן: לרוץ את ישראל – מהחרמון לאילת וממש להתרשם מהמיקום הנוכחי, התמונות והדרך שעוד נותרה.
השראה והערכה רבה ממני וממאות אנשים שהתוודעו לריצה תוך כדי … עד כדי רצון להיצטרף (למרות שאני רץ מרחקים זניחים עבורם, ובטח גם במהירות קטנה מהם).
ליאור וזהר היו בטלויזיה, בכתבה נחמדה מאוד ביום היציאה שלהם למסע ואתמול גם ברדיו, ברזי ברקאי. אני מניח שכל הארץ תכיר אותם ברגע שיסיימו את הריצה ויחזרו לחיים הרגילים שלהם (שלדעתי לא יהיו אותו דבר).
העולם מחפש גיבורים, הנה גיבורים.
כוח הרצון, היכולת הפיזית, היכולת המנטאלית, המערכות התומכות (לינה / אוכל / טיפולים פיזיים תוך כדי) העולם נותן את כל זה למי שראוי שיקבל.
אנשי ה – למה לא!
טוב, אני לא רוצה להכליל, גם לא להגיד שמי שפועל בצורה כזו או אחרת יעשה כך תמיד, אבל אני כן רוצה להעביר עמדה בסיסית של נקודת מבט.
אנשי ה.. “למה לא”:
אנשים הפועלים בגישת “למה לא” (ולא באור החיובי של העניין) בעצם מחפשים סיבות לא לבצע פעולה, ניתן לפגוש את אנשי ה”למה לא” בכל מקום ובכל סיטואציה, לזהות ולהתמודד עם הגישה.
“למה לא” אומר, יציאה מתוך הצורך להסביר למה אני לא רוצה לבצע דבר כזה או אחר, לא משנה מה, אני אמצא סיבה למה לא לעשות את הדבר (גם אם זה יהיה לטובתי, גם אם זה יהיה חיובי וגם אם זה יהיה הדבר הכי טוב בעולם).
ההתמודדות עם אנשי ה”למה לא” קשה מאוד, הם בדרך כלל כל גך משוכנעים שהם צודקים עד שברגע שהם מרגישים משיכה כלשהיא לכיוון ה”כן” הם מתבצרים בדעתם ומוצאים עוד ועוד סיבות ל..”למה לא”.
התמודדות מול “למה לא”
קשה מאוד למשוך אדם שלא מעוניין לבצע מסימה ורק מפרט את הסיבות “למה לא” לבצע אותה, ההתמודדות משתנה בין הסיטואציות השונות: “למה לא” במשפחה, “למה לא” בעבודה, “למה לא” בזוגיות … ולכל מקום יש את הדרך הנכונה והטובה לטיפול.
“למה לא” במשפחה דורש הרבה סבלנות ועקביות, צריך לקבל את ה”לא” ולהמשיך להציע עד שמגיע ה”כן” המיוחל, אין טעם או תועלת בביקורת או בניסיונות שכנוע, שכן אלו רק גורמים להתנגדות גדולה וחזקה יותר. סבלנות, סבלנות ועוד סבלנות. בסוף מגיע “כן”!
“למה לא” בעבודה כבר מצריך טיפול אגרסיבי יותר, אחרי שמצאנו את האדם שמספר לנו סיפורים למה הוא לא יכול לבצע תפקיד או משימה, והאדם עקבי ומתבצר בעמדותיו, אינו מוכן לשמוע או להבין נקודת מבט שונה שמסבירה למה כן, העניין הופך לדורש אגרסיביות. במקום כזה הדבר הנכון הוא להכריח, לא כדי להראות מי יותר חזק אלא כדי להראות שהשד לא כל כך נורא, ושיש סיבות מצויינות ל”למה כן”.
“למה לא” בזוגיות זו תורה בפני עצמה, אני לא אתיימר לנסות ולפענח את המשוואה המורכבת הזו. כל אחד יעשה כאן לפי ראות עיניו, לפי טובתו והמצב הספציפי והאישי שלו.
התחלת להסביר “למה לא” ליישם את הפוסט אצלך … אתה מהם או מאיתנו ??
כדי שיכבדו אותך .. אתה חייב לכבד את עצמך
לאחרונה שמתי לב שיש קשר ישיר בין הערכה עצמית לכיבוד הזולת. אני לא יודע מתי נפל לי האסימון בעניין, אבל יש אדם שנמצא בסביבתי בתקופה האחרונה … ואצלו זה כל כך בולט שזה נורא.
מה שקורה, לפי דעתי, הוא דבר מאוד פשוט ואכזרי .. מעגל קסמים שכזה:
אדם שאינו מעריך את עצמו (ברמה כלשהי … מסתם ועד לסלידה עצמית חזקה נוראית) יחשוב גם שהסביבה אינה מעריכה אותו באותו אופן. כל מה שיקרה לאותו אדם יתפס בעיניו כמשהו שנעשה בכוונה לפגוע בו (אפילו דברים טובים).
אותו אדם מסתובב בתחושה נוראית של חוסר כבוד. הוא לא מכבד את עצמו, ולתחושתו גם אחרים אינם מכבדים אותו.
תחושות אלו מביאות אותו לשני דברים עיקריים:
- חשד גדול מאוד שכולם כל הזמן רוצים לפגוע בו ובכבודו. ועושים את זה.
- חוסר כבוד כלפי אחרים.
איך נזהה אדם כזה ?
כל אדם שלא מכבד את הזולת, מכיל בתוכו אלמנט של אי-כבוד כלפי עצמו. תראו מי מזלזל באנשים אחרים ותמצאו את אלה שמרגישים שמזלזלים בהם (ובמרבית המקרים הם גם מזלזלים בעצמם ובמה שהם עצמם עושים).
מה לעשות כשפוגשים אדם כזה?
אני לא ממש יודע, בהתחלה זה היה כמו מלחמה, הייתי צריך לשכנע אותו שכוונתי טובה, אח”כ ובעקבות הזילזול שלו בי הייתי יותר לוחמני וזילזלתי בו … מה שבעצם עזר לו לשמור על עמדתו ולהחזיק בה. מיד כששמתי לב לכך הפכתי את ההתנהגות שלי וניתקתי כל קשר בין ההתנהגות שלו לתגובות שלי – אני תמיד כיבדתי אותו (ומכבד) לא משנה מה הוא אומר או עושה (ולא משנה כמה הוא מזלזל בי או לא מכבד אותי) …
אני יכול להגיד שבכמה שבועות האחרונים ההתנהגות שלו כלפי השתנתה, הוא הפסיק (אם כי לא לגמרי) את הזילזול וחוסר הכבוד, נראה שהוא מבין שיש דרך שונה ….
אז … אם יש אדם כזה בחברתכם, תמשיכו להיות טובים אליו עד שהוא יבין שהוא טועה.
אני לא רופא / לא בעל הכשרה כלשהי … רק איש בין אנשים …
הפגנת הנכים … תעודת עניות למדינת ישראל.
הרבה דברים נאמרו על מדינות בעולם, הרבה מדדים יש לנו כדי להגיד מי המדינה הטובה והמתקדמת ביותר, מדדים שמוכרים לנו כמו למשל:
- פערים בין עניים לעשירים.
- רווחה.
- צמיחה כלכלית.
- עשירי העולם.
- השכלה והצלחות בתחומי המדע והטכנולוגיה.
- מספר זוכים בפרס נובל.
- כוח קניה וחוזק המטבע.
ועוד .. ועוד …
אני רוצה להציע מדד אחד נוסף, שיעזור לנו לדרג את המדינות השונות בצורה אחרת, בצורה אנושית.
מדד אנושיות
איך נרכיב את מדד האנושיות, מה יהיו המשתנים אותם נבדוק?
- מצב התושבים הזקנים במדינה.
- מצב האזרחים העניים במדינה.
- מצב הנכים במדינה.
- מצב החולים במדינה.
- ילדים ותינוקות.
- מצב האוכלוסיה החלשה בכלל …
מה זה “מצב” ?
- מצב כלכלי.
- מצב חברתי.
- מצב תעסוקתי.
- מצב בריאותי.
- כמה הפגנות נדרשות לכל סוג אוכלוסיה כדי להזיז דברים במדינה?
- האם נדרשות פעולות מזעזעות כדי שרוב התושבים והממשלה ישימו לב לאוכלוסיה מסויימת?
- האם יש מי שצריך להשפיל את עצמו כדי להגיע לכותרות, או שהמדינה מקשיבה תמיד ?
- ההבדלים בין ההבטחות לאותן אוכלוסיות לבין קיום ההבטחות עבור אותן אוכלוסיות.
כורב לראות אנשים שחוסמים כבישים, כואב לראות מצוקה כזו גדולה של אדם, כואב עוד יותר כשמדובר באוכלוסיה חלשה !!!
- האם הממשלה, זו שמורכבת מאנשים בריאים שמאוד קרובים לצלחת, לא רגישה מספיק כדי לראות זעקה כשהי שקטה?
- האם חובתם של האזרחים לזעוד מידי יום כדי לקבל את המובן / את הברור / את הזכויות הבסיסיות של אדם ?
למה ? למה זה צריך להיות ככה ?
ולא, אני לא חושב שתרומות אזרחים הם הפתרון, תפקיד ממשלת ישראל לדאוג לאזרחיה, כולם כאחד. תרומות הן מעשה נדיב שבצורה כזו או אחרת (לצערי הרב) מתפרשת על ידי הממשלה כהסרת אחריות, זה רע מאוד!