לפעמים האינטרנט מדהים אותי. אתמול שוב חזרתי למעגל מחפשי העבודה (אני כבר לא מש מתרגש מזה), ומצאתי שאתר אינטרנט מוכר שינה כיוון. הם יצרו מערכת הפצת קורות חיים נחמדה וידידותית והכי יפה היה שמיד אחרי ששלחתי את קורות החיים שלי במערכת – משרד ראשון התקשר. זה היה מהיר (מה שאמרתי לה בטלפון).
רם וארליך תותחים !
אתמול בבוקר צפיתי במשחק. פשוט תותחים.
עמידה בלחץ, שיתוף, עזרה, מקצועיות, מצקועניות, כבוד גדול. פשוט מדהים כמה התרגשתי כשהם זכו. אני חושב שכל ה”שגרירים” שלנו בחו”ל לא עושים עשירית ממה שהצמד הזה עושה עבורנו. הם הנציגים שלנו – הנציגים האמיתיים שלנו. כמובן שכל זה, בלי להפחית מההישגים של הספורטאים האחרים שלנו שמשמשים שגרירים במקומות נוספים בעולם!
אני לא מבין למה לא מראים אותם יותר, למה לא מדברים עליהם יותר, למה לא מעריכים את העבודה שלהם יותר. זה לא רק ספורט – זה הפרצוף שלנו בחו”ל. ומדובר כאן במשהו טהור ויפה (ולא הפרצוף הישראלי הסטנדרטי, זה שדואג לקחת את המגבות מבתי המלון – או זה שדואג לעשות לנו בושות, כמו למשל יצפאן עם התוכנית האחרונה שעשה).
רק הכלים מנצחים.
במאבק מתמיד מול הכלים, לא נראה שיש לי סיכוי (אני לא יודע מה אתכם), הם פשוט גוברים עלי יום אחרי יום.
באופן עקרוני, כלי הוא כלי, אז הוא באמת חזק ויתן מאבק קשה, אבל … נראה שפשוט אין לי סיכוי: אני עושה כלים כל יום, וכל יום יש כיור מלא. לא מבין את זה.
הפתרון המקובל הוא המדיח, אבל זה ידוע כבזבזן ולא “ירוק” … אז אני מוותר. גם בגלל שאין לי ממש צורך (או שאולי יש לי).
אז בינתיים, רק הכלים מנצחים. (הרגע עשיתי …)
אם את קוראת את זה …. למה בעצם?
טלטלה רגשית.
אני לא בחור רגיש מידי, לא חושב שחורג מהסטרדרט בתחום הזה, אבל מה שעברתי בששת החודשים האחרונים היה מעבר לרמת הרגשות הנורמלית. היינו – נפרדנו – היינו – נפרדנו – היינו – נפרדנו …. “כולה” שישה חודשים. לא ידעתי כמה אפשר להספיק בשישה חודשים (ועוד בלי להשיג שום דבר משמעותי).
ממש עייף אותי כל העניין הזה.
עכשיו, אחרי הפרדה האחרונה, שנראה לי שלפחות מבחינתי זו באמת האחרונה חביבה (וזהו), אני די שלם עם העובדה שאיתך זה לא יהיה לעד …. כדי להסיר ספק, הייתה תקופה בתחילת הדרך שחשבתי שיש לזה סיכוי טוב מאוד. אח”כ התחושה הלכה והתפוגגה לאיטה.
אז אני שלם, יודע שעשיתי את מה שאני יכול בהתחשב בחיים עצמם ובתקופה שהייתה, ואני יודע גם שזה לא מתאים ביננו, יותר מידי קשה ופחות מידי מתגמל (ברור שלהחזיק קשר זה לא משהו פשוט, אבל תמיד אמור להיות שכר לצד העבודה הקשה – אצלנו לא היה, לפחות לא הרגשתי את זה).
קצת מוזר לכתוב עכשיו, כשבעצם אני יודע שתקראי, וברור לי שאין מכאן לאן ללכת יחד, הדרך המשותפת שלנו הסתיימה והתפצלה לשתי דרכים שונות בכיוונים שונים וביעדים שונים … אז למה לכתוב את זה בכלל?
מאז שביצענו את החלפת הציוד, והשארת כאן את הדברים כולם (גם את המתנות שבפרידה האחרונה שמרת), יותר קשה לי עם זה, יותר חושב על מה שהיה ועל הדרך שעשינו יחד …. איפה שהוא במרחב הזמן גם התחלנו איזו דרך (די מאוחר והלכנו ממש מעט … אבל משהו כן זז), אז חשבתי שאם אני אכתוב קצת – אולי המצב שיתפר בשבילי. אני חושב שהוא משתפר.
תודה על המתנה, תודה על הספר … ודרך צלחה. אני מקווה שתמצאי את שלך בקרוב.
מזל טוב … הלימודים ממשיכים!
אני לא יודע איך אני יכול להביע את השמחה בחזרה ללימודים. כל הקישקושים האלה כל כך מיותרים, למה ???
הקטע הכי מדהים בסיפור הזה הוא שהוא עדיין לא נגמר, זה רק פוליטיקה. נראה שהגב של הסטודנטים כל כך רחב שאפשר לייצר כל מיני מאבקי כוחות עליו ועליהם (עלינו). יאללה – תעזבו אותנו.
אני מציע להפסיק להרשם לאוניברסיטאות, לעבור למכללות הפרטיות. איך שזה נראה עכשיו זה כנראה מה שיקרה בשנה הבאה. כולם הולכים להרשם למכללות. אז מה יהיה?
האוניברסיטאות יפסידו כספים (הפסד הכנסה), הסטודנטים ישלמו יותר כדי ללמוד (יהיו יותר עניים), רמת הלימודים תרד (מכללות פחות יסודיות, יותר שעות עבודה לסטודנט = פחות לימודים), רמת מרצים נמוכה יותר. ומי אומר שאנחנו לא דואגים לחינוך, כאן במדינת היהודים …
אז הלך החופש, הלך הרישום לשנה הבאה, הלך החופש הבא …. מי הרוויח מזה ? וכמה ?
שווה לנו ?
תגובות .. תגובות.. מי מחזיק תגובה?
חשבתי קצת על מה שקורה כאן, ובכן, כמעט 100 איש קוראים אותי כל יום, כל יום 100.
המון אנשים, לא חשבתי שתוך 4-5 חודשים יהיו לי כל כך הרבה קוראים. כיף אמיתי!
אבל תגיבו קצת, תנו איזה פידבק, תראו את עצמכם (Show yourself). עדיין לא פיענחתי איך אני עונה לתגובה, אולי אני פשוט יגיב חזרה, אבל בכל מקרה, תנו איזה מילה … טובה או רעה – הכל יתקבל בברכה.
לא חייבים להחשף, גם אני לא חשוף כאן …. אז יאללה קדימה !
הישרדות !
היום הישרדות זו תוכנית טלויזה, מצחיק לא?
מה זה הישרדות בשבילי?
- הישרדות זה להתמודד עם מנהל הבנק כל חודשיים בערך.
- הישרדות זה להתמודד מול שביתות מטופשות.
- הישרדות זה לקום כל בוקר, להילחם בעולם וללכת לישון.
- הישרדות זה להתמודד עם עליית מחירים, עם שינויים כלכליים (“השנקל”) ועם החשבונות הגדלים (חשמל).
- הישרדות זה לחפש עבודה חדשה כל כמה חודשים.
- הישרדות זה לנשום אויר טוב בסביבה עויינת (של מעשנים).
ההישרדות שלי הרבה יותר פשוטה משל הרבה אנשים, אז איך הפכו את העניין הזה לתוכנית טלויזיה?
הישרדות זה לא צחוק. זה מאבק יום-יומי, של חיים שלמים. של כל אחד מאיתנו.
הישרדות שלך?
מי מכיר את ה”שנקל”, אני נתקלתי בו !
הייתי בסופר, הכירו לי את ה”שנקל”. ככה אחרי העבודה, קפצתי לי לקניות של אמצע שבוע. כל מיני השלמות לדברים חסרים – כולנו מכירים את זה. ואז, בקופה, אחרי שאני מוציא שטר של 50 שקל (העודף אמור היה להיות 3.70 ש”ח), ראיתי אותו לראשונה.
—- שנקל —-
ה”שנקל” נראה עגול ונחמד, הוא יותר משקל אבל פחות משלושה, בדיוק ביניהם. אם עדיין לא נחשת מהו ה”שנקל”, אז הנה: ה”שנקל” הוא המטבע החדש בממלכה, שני שקל.
אם יש לכם רצון לקרא עוד, אז אפילו יש לו אתר אינטרנט חדש: האתר של השנקל
יום יפה היום ..:)
מי בכלל רואה טלויזיה ?
אני יושב מול המסך הזה, כל ערב … כל ערב … ורואה אותם דברים.
מדהים כמה שאין חדש תחת השמש. אנשי הטלויזיה מנסים להמציא את עצמם כל יום מחדש, אז אנחנו הצופים רואים את אותם דברים בפורמט שונה … כל הזמן, כל יום, אותם דברים בפורמטים שונים.
האם זה עלבון לאינטליגנציה שלנו ? לדעתי כן.
סתם עברתי בסביבה, יש עבודה?
מי לא היה בסיטואציה של “עברתי בסביבה – אז קפצתי”. כל אחד, בשלב כלשהו היה בסביבה … וקפץ.
חשבתי אולי, ליישם את העניין הזה, שמתקשר לכולנו ביחסי חברות או משפחה או אחרים (שבין אנשים), לתחום העבודה. מה יקרה אם נגיד לפקידה של חברת ההיטק (בה אנחנו רוצים לעבוד) “עברתי בסביבה – יש עבודה?”
כמובן שבסוג כזה של חיפוש עבודה, נדאג שקורות החיים שלנו יהיו זמינים – בכל משרד שמכבד את עצמו יש גישה לאינטרנט, משם לתיבת המייל שלכם ולמסמך קורות החיים המעודכן והמתאים ביותר לחברה ולתפקיד אותו אתם מבקשים.
שלא תגידו שזה סתם רעיון רע, ניסיתי אותו. עבדכם הנאמן “יצא לשטח”, כמו שאומרי, וניסה את השיטה, המסקנות שלי הן:
1. אם לא היה יוצא טוב, לא הייתי מזכיר את העניין כאן באתר, כך שתדעו שיצא המון טוב.
2. המעסיקים התרשמו מאוד (פקידת הקבלה בדקה ומחלקת משאבי האנוש עשו לי ראיון ראשון באותו רגע)
3. היוזמה, החוצפה, התעוזה, החדשנות, האומץ, הרצון … כל אלו הרשימו את החברהמעבר למה שציפיתי.
יש לצפות שמי שמראיין מכיר את התחום, וגם חיפש עבודה, ויודע מה צריך כדי פשוט להגיע למשרדים ….
התוצאה של הדברים הייתה טובה:
1. ראיינו אות, כך שהיום הם מכירים את מסמך קורות החיים שהשארתי שם, ויש להם דעה עלי + סיכום ראיון עבודה (יתרון מול כל שאר מחפשי העבודה)
2. לא היה תפקיד פתוח, לכן לא יכולתי להמשיך ולהתקדם בשרשרת הראיונות, כלומר, לא יצאתי מזה עם עבודה מידית (כמו שקיוויתי במעמקי ליבי).
3. ניצחתי את עצמי. תמיד חשבתי שזה יהיה נורא קשה ומביך. מסתבר שזה לא קל – אבל זה בהחלט אפשרי!
הפידבק שקיבלתי מהאנשים בחברה היה כל כך טוב שהרגשתי ממש טוב שעשיתי את זה, לאומת התחושה המוזרה של לפני השיחה …
אז קדימה … לזהות מטרה, לחשוב על הדברים, ולצאת לדרך …. אל תחכו שיקרה לכם משהו, תעשו שהוא יקרה!!