מורים יקרים,
כל כך כואב לראות אתכם נאבקים, לא בגלל הסיבות, לא בגלל המטרות, ובלי קשר למי צודק יותר ומי פחות. פשוט בגלל שמרחוק זה נראה כאילו אתם, כמו ילדים קטנים, אומרים לאמא ואבא שאם לא תקבלו סוכריה אז תעצרו את הנשימה. מה זה??? אני מתחיל לרחם עליכם – אתם נראים כל כך רע.
החינוך אמור להיות הדגל של המדינה,
החינוך הוא העתיד של כולם,
בלי חינוך, הזקנים נשדדים,
בלי חינוך, אין מוסר,
בלי חינוך, אין תקווה,
חינוך צריך להיות ה ד ב ר שמביא גאווה למדינה ולתושביה,
רמת חינוך צריכה לגרום לאנשים לעבור דירה או מקום יישוב (או מדינה),
אבל אני מרחם אליכם.
בחרתם לחנך במדינה שהחינוך נתפס כמשהו רע. יותר מהכל, קשה לי לראות שכולם מדברים על זה שאתם חייבים לחזור לעבוד בגלל …. בגלל שהילדים שלהם משתעממים, בגלל שהילדים שלהם ערים עד מאוחר, בגלל שהילדים שלהם מבזבזים להם את הכסף, בגלל שאין מי שישגיח עליהם.
אף פעם לא עלה נושא החינוך. מצחיק ועצוב גם יחד.
לא מעניין את אף אחד שהילד שלו פשוט לא לומד, לא מגלה דברים חדשים, לא משכיל, והולך ומתדרדר מיום ליום. לא אכפת להורים שהילדים לומדים מהטלויזיה ומהרחוב כיצד יש להתנהג, לא אכפת לאף אחד !!!
מורים יקרים, מה שיש לי להגיד כאן מאוד פשוט. אם אתם בסה”כ ביביסיטרים לילדים לא מחונכים, למה אתם צריכים ללמוד בשביל זה באוניברסיטה? כל ילד יודע לעשות ביביסיטר.
אבל, לגבי השכר שלכם, החישוב מאוד פשוט:
שעת עבודה של ביביסיטר 1:1 = 20 ש”ח בערך.
יש 30 ילדים בכיתה אחת (בערך)
כלומר: שעת ביביסיטר שלכם שווה 20 ש”ח X 30 ילדים … שהם 600 ש”ח.
יום לימודים קצר הוא 6 שעות (בערך), 5 ימים בשבוע, 20 יום בחודש ….
חודש שלם הוא 120 שעות לימוד, 600 ש”ח לשעה …. 72,000 ש”ח לחודש.
זה בדיוק מה שאתם שווים למשק הישראלי שרואה בכם בסך הכל ביביסיטרים משוכללים. אז זה מה שאתם חייבים לדרוש!
