בלוג על החיים

שלישי ואחרון? (דייט)

אז אני באמת לא יודע מה איתי. היום יצאנו שוב, פעם שלישית. נראה שזה מתפתח למרות כל הדברים שחסרים לי.

כנראה שמה שמוביל אדם בבחירת בת זוג זה לא המראה החיצוני, למרות שזה חשוב, מה שבאמת מניע אילו הדברים הנכונים יותר, כמו: איך היא תהיה בתור אמא לילדים שלי? האם היא אחראית מספיק? האם היא מצחיקה מספיק? האם היא שמחה? האם יש התאמה בסיסית?

יותר חשוב.

אז היום יצאנו לדייט שלישי, דייט ארוחת צהריים.
ישבנו יחד בבית קפה/מסעדה, אכלנו וקישקשנו יחד במשך יותר משעה וחצי (מה שלא היה מוצא חן בעיני הבוס שלה, אם הוא היה בארץ), היה ממש נחמד.
הכי נחמד היה שהיא התקשרה אלי בערך בשעה 11:00 ואמרה שהיא בעבודה ורוצה להזמין אותי לצהריים. פשוט מתוקה.

אז היה טוב מאוד. אבל נראה לי שאני מפסיק.
(ולא נראה לי שאני יכול להפסיק)

דייט שני

אחרי הדייט הראשון שהיה לפני יומיים שלושה, אתמול התקשרתי אליה במהלך היום וקבענו דייט שני.

למה? כי אני רוצה לתת סיכוי ולא להגיד לא בגלל משהו כל כך שטחי כמו מראה. (זה לא שהיא קיצונית לאיזה כיוון)

אז יצאנו בערב לבית קפה, היה ממש נחמד, אפילו יותר מבפעם הראשונה (הדייט הראשון), היא הייתה קצת יותר נינוחה ומשוחררת כך שתוך כדי הדייט, ובלי לשים לב, הידיים שלנו התחילו לגעת וללטף.

מאוחר יותר, אחרי שהגענו לשלב שבו אנחנו רוצים להישאר יחד, אבל אין כבר ממש הרבה על מה לדבר, התחלנו להתנשק ולהתגופף. זה היה ממש נעים. אני לא יודע אם אני הבאתי למצב הזה או שזו הייתה היא (חשבתי על זה הבוקר כי בהתחלה ממש לא רציתי, לפני הדייט), בכל מקרה – אין ספק שהיה טוב שזה קרה.

אחרי בית הקפה נסענו לחוף הים, שקצת קר בלילות (לא ידעתי) והיה פשוט מדהים.

הבוקר, קמתי די מאוחר, קיבלתי SMS מהנסיכה היפה, ואני פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמי.

אני כל כך רע ???
(או שבעצם זו התחלה של סיפור אהבה)

(מה הולך איתי ??!?!?!?!)

דייט מוזר מאוד

אתמול יצאתי איתה, זה היה בליינד דייט.
אתם בטח מכירים את פירוש המושג בליינד דייט, פגישה עיוורת בעברית:
המשמעות היא, קובעים להיפגש בלי לדעת איך כל אחד נראה, בהתחשב בטכנולוגיה של היום ואפשרויות העברת תמונות נראה לבחורה מאוד טבעי להיפגש בלי להראות קודם, משהו שהדליק לי אור אדום. אבל גם אור ירוק:

1. אינסטנקטיבית, חשבתי שהיא בטח לא נראית טוב.
2. אחרי מחשבה, היא לא חשופה לכל עניין אתרי ההכרויות. שזה פלוס גדול.

אז נפגשנו.

אני אתחיל מהסוף, היה מאוד מאוד נחמד. דיברנו על נושאים בתחומי עניין משותפים (אתם מכירים את חלקם, בצד שלי לפחות): עבודה, דרושים, אינטרנט (מוזר), דייטים כמובן, הסטוריה … ועוד המון.
ישבנו בערך שלוש שעות, קישקשנו קישקושים רבים .

נעימה מאוד. כן, היא נעימה מאוד, חברותית ונוחה, בעלת מבט נעים כל כך, תנועות גוף ציוריות כל כך שפשוט כל אחד נורמלי ירצה לגעת. ללטף. לגונן. לשמור.

ועכשיו לדבר הכי פחות חשוב והכי מעניין. לא נראית לטעמי. איזה מין טעם יש לי, טעם שלא אוהב את הטוב ואוהב את הרע, טעם שמושך אותי למי שאני לא באמת ממש רוצה. אז מה אני ? מי אני ? אני שטחי ? אני חרא של בן-אדם ?
או שאני פשוט טיפש כל כך שהמראה (שמשתנה כל יום … ובשלב מסויים הופך לפחות טוב מיום ליום בכל מקרה), זה מה שמשנה לי…!!! ל מ ה !!!!

אני אפס.

לא קבענו לעוד פגישה כי אני אפס.

שנה אחת לסוף התואר

הרבה זמן לא כתבתי לכם, לא השקעתי (אני יודע). אם אני אתחיל לכתוב שהייתי עסוק נורא, שזה לא היה בראש שלי בתקופה האחרונה, שעברתי הרבה דברים, טובים ופחות טובים. בכל מקרה – הכל תירוצים.
כל החייםמתנהלים ככה, בלחץ ובמשימותוברור לי שזה ממש לא משכנע. אז אני אחסוך את זה מכם.

התחלתי לצייר בצבעי שמן
אני לא ממש יודע לציי, אבל זו עבודה מהנה, נותנת קצת שקט בראש. אפשר לעשות אותה בכל שעה, עבודה לשעות הערב או הלילה, שבת או שישי. מאוד מרגיע.
אם להיות כ, לא יוצא לי משהו …. אבל זו לא המטרה שלי, ככה שזה לא כל כך מעניין. כדי שלא תחשבו שאני פשוט צנוע, אז קיבלתי תגובות כמו: "יפה שאתה מצייר, עבודה יפה, אבל למה אתה חייב לתלות את הציורים על הקיר???" לא ממש צנוע, פשוט לא כל כך יודע לצייר.

כרגע לא עובד
אחרי כל התלאות שעברתי עם מקום העבודה הישן, אני לא רוצה להמשיך לכתוב עליו. היה ונגמר. אני פנוי לעבודה חדשה. בגלל העומס הכבד (שכבר הוזכר בהתחלה של הפוסט), עוד לא התחלתי לחפש עבודה חדשה. אבל יש לי כיוון טוב,  אני חושב.

התוכנית שלי מחולקת לכמה שלבים (שאני אגבש גם מולכם כאן): 

1. לכתוב שוב את קו"ח שלי.
2. לכתוב גם מכתב מקדים לקו"ח שלי.
3. לכתוב כמה קו"ח, יש לי כמה תפקידים שבהם אני מעוניין.
א. מקצועי לגמרי (המשך של התואר שלי)
ב. פחות מקצועי ויותר ניהולי (שאולי אני קופץ מעל הפופיק, אני אנסה בכל מקרה)
ג.תחביבי (אני אנסה להפוך את אהבת הכתיבה שלי לפרנסה)

4. איתור משרות רלוונטיות ושליחת קו"ח לפי התפקיד.
א. עיתונות כתובה
ב. אינטרנט (לוחות דרושים)
ג. חברים ומשפחה (קודם חברים, כי הם מכירים אותי יותר באופן מקצועי)

5. אני אמצא את העבודה שלי, בינתיים אני אצייר לי קצת ואצא לדייטים…..

איך התוכנית ? 

למה דווקא עבודה?

למה אנחנו חייבים לעבוד? למה?

כשאני יושב וחושב עם עצמי על עבודה, לא פעם אני מגיע למסקנה שהדבר הזה שנקרה "עבודה" הוא כל כך מיותר. כל עניין הקפיטליזם הזה נוצר בגלל הצורך האנושי בהכרה ובתחרות, אחרת כולנו היינו יכולים פשוט להתפתח בכל מיני כיוונים בלי הצורך לעבוד.

הקיבוץ נכשל, אן לפחות הקונספט של שיתוף. אבל מה הסיבה האמיתית?

היום הייתי מוכן לקבל על עצמי הכנסה ממוצעת שמספיקה לצרכים הבסיסיים שלי: לימודים, תחביבים, מגורים ואוכל, בלי הצורך לעבוד. הייתי חיי חיים שלמים בלי הצורך בהוכחה או בתחרות מול שאר העולם – מי מביא יותר כסף הביתה.

החיים של כולנו היו יותר טובים.

כמו שאתם רואים, קשה לי להביע את העניין הזה עד הסוף, עבודה צורכת ממני כל כך הרבה כוח שאני פשוט לא יכול לחשוב על שום דבר אחר מלבד זה שאני חייב לעשות א,ב,ג,ד לפני שאני מגיע שוב לעבודה.

האם זו אינרציה ? האם זה צורך וחובה ? ל מ ה ???

תסבירו לי למה ?!!?

 

קטגוריות