חזרתי ל]ני רבע שעה בערך, הגוף עדיין חם ואפילו טיפה מזיע עדיין, הרגליים עצמן בזמן הישיבה נחות ומעבירות תחושה חמה של עשייה והתקדמות.
הריצה הייתה קשה לי, לא ברור לי בדיוק למה אבל יכול להיות ששרידי עייפות עדיין נוחכים אי שם בגופי מהריצה הארוכה שעשיתי ביום שבת האחרון, הריצה הארוכה שעשיתי עד כה, 22 ק"מ.
היום זה התחיל בכאבים, ממש הייתי צריך להתעקש כדי להתקדם, בשלושה מוקדים שונים ברגליים התמקם לו כאב שכואב.
הבעיה הגדולה עם כאב היא תגובת הגוף וחלוקת העומס עליו בצורה לא מאוזנת ובכך יצירת פחות עומס על איזור הכאב ויותר עומס על איזורים אחרים, לכן בדר"כ אם המצב מתמשך יש חשש שאיזור אחר בגוף יפתח לעצמו כאב אישי שלו בנוסף לזה שקיים. אני משתדל לא להגיב לכאב ולהמשיך להעמיס בצורה מפוקחת ומבוקרת את האיזורים שכואבים בתקווה ובידיעה חלקית שאין שם שום דבר קריטי ושחימום השריר על ידי הריצה יעביר אותו משם.
כשיש כאב של תחילת ריצה אני בדרך כלל מרגיש איך הוא נעלם ומתפוגג לתוך הקילומטר השלישי, בכאבים עקשניים במיוחד זה קורה מעט מאוחר יותר בסביבות הקילומטר החמישי, היום הוא לא עבר ונמשך עד הקילומטר התשיעי ואפילו יותר מזה. כאב שכואב.
כמו שכתבתי כבר, הכאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל אופציונלי, לא סבלתי – כאב לי.
עכשיו אני אחרי הריצה, אחרי המתיחות ואחרי עמידת ידיים (שאותה אני משתדל לעשות כל פעם אחרי הריצה) ובדרך למקלחת.
אז אחרי שמילאתי את חובתי מול הבלוג, חובתי מול עצמי ומול האתגר שלקחתי על עצמי, מתפנה לאתגר השני בתור והלא פחות חשוב.
נתראה בריצה של מחר.