איזה בעסה, אין לי שום דרך להביע את התסכול מהפציעה הזו. פשוט בעסה.
עשיתי הכל לפי הספר, הכל !
ריצה מתונה מאוד, ריצה איטית חיסית למהירות שאני מסוגל לרוץ, תזונה נכונה לפני הריצה, תזונה נכונה אחרי הריצה, ג'לים תוך כדי ריצה כל 8 ק"מ, הקפדה על שעות שינה ומנוחה, ריצה יום כן יום לא – הכל .. כל מה שצריך כדי לא להיפצע.
רכשתי זוג נעליים חדשות בזמן, נעליים מאותו הדגם שתמיד רצתי איתו, התחלתי עם מרחקים קצרים יחסית ולבשתי את הנעליים גם כשלא רצתי כדי לאפשר לרגל ולנעל להתחבר נכון.
הריצה הארוכה האחרונה שעשיתי הייתה ריצת 28 ק"מ, היא הייתה מדהימה בעיני.
רצתי לאט, השתמשתי בג'לים בהתרגשות ובציפייה בכל 8 ק"מ, סה"כ השתמשתי בשני ג'לים בריצה זו.
במהלך הריצה היו כל מיני כאבים קטנים שבאו לביקור, אמרו את מה שיש להם והמשיכו הלאה ממני, בק"מ ה27 היו לי דמעות של שמחה בעיניים, צמרמורת בגוף ואושר גדול – הכי גדול שהיה לי אי פעם מריצה.
אחרי הריצה עשיתי את כל מה שצריך, שוב לפי הספר, מתיחות בישיבה ולאט לאט, לקחתי את הזמן והשקעתי עבור כל שריר רלוונטי.
במקביל שתיתי קצת מיץ ואכלתי חטיף אנרגייה בביסים קטנים.
בבית הייתי המאושר באדם.
למחרת בבוקר קמתי עם כאבים בגיד אכילס בשתי הרגליים, כל כך כאב בהליכה אבל בירידה במדרגות הכאבים היו בלתי נסבלים בכלל עד כדי העובדה שאני העדפתי להישאר בבית מלרדת 3 קומות למטה. במשך שבועיים ימים הכאב הלך ודעך לאט לאט, אבל לא נעלם. קבעתי לי טור לאורטופד שאמר שככל הנראה מדובר בבעיה בנעליים, שכן ההסתברות לכאב בשתי הרגליים נמוך מאוד. פקינג נעליים בנות חודש.
יחד עם זאת הוא אמר לי שאני יכול להמשיך ולרוץ, ניסיתי עוד באותו לילה וחזרתי אחרי 5 ק"מ כשהכאב חזר והופיע.
(רצתי עם אותם נעליים)
יומיים לאחר מכן ניסיתי שוב לרוץ, הפעם 10 ק"מ, שוב כאבים הופיעו עד כדי תחושות תסכול – אחרי מחשבה ומחשבה ושוב מחשבה החלטתי שאני לא רץ עד שהכאב נעלם לחלוטין יקח כמה זמן שיקח.
מה שאני חושב הוא שהנעליים אכן היו הבעיה:
- נעליים בעלות מבנה סולייה שמכביד על גיד אכילס (סיבה אפשרית למרות שלא מצאתי שום אזכור לדבר כזה באינטרנט).
- שרכתי את הנעליים חזק מידי (המידה של זוג הנעליים האלו גדולה במידה מהקודמות, נראה לי שזה גרם לי לשרוך אותן חזק יותר).
אני עוד ארוץ מרתון ובקרוב….
(בינתיים שימו לב לנעליים)
