תמיד רצתי יום כן-יום לא, כל מה שקראתי אמר בגדול "הגוף מתחזק ביום שלא רצים !"
אחרים אמרו לי לא לרוץ יום אחרי יום, כי מסת השריר קטנה "השריר אוכל את עצמו", אז למה בתוכנית האימון של המרתון רצים כמעט כל יום ?

היום אני רץ די הרבה, בערך 43 ק"מ בשבוע, בארבעה ימי ריצה.
בגדול אני לא מרגיש עומס יתר, השרירים שלי לא נתפסים ובכל ריצה כמעט אני מרגיש שאני יכול עוד לרוץ מספר קלומטרים … היום בריצת 10 ק"מ לפי תוכנית נתתי שני קילומטרים אחרונים של ריצה מהירה, לא כי הייתי צריך, פשוט כי הייתה בחורה שרצה ממש מהר ומאוד חינני לפני.

היה קטע שבוא היא עצרה לרגע כי איזה טמבל עם אופניים כמעט נכנס בה, אז עקפתי אותה והמשכתי במסלול הרגיל, אחרי שתים שלוש דקות אני קולט אותה שוב לפני, שוב באותו קצב, אין לי מושג איך היא הגיע לשם ..:)

רצתי מהר, צמצמתי את המחרק והגעתי אליה, שאלתי אותה איך היא עשתה את זה, היא ענתה שהיא לא מדברת עברית, עברנו לאנגלית בקצב ריצה גבוה בק"מ האחרון שנשאר לי לרוץ .. הייתה שיחה מאוד כייפית, כשהיא הסתובבה וחזרה, כמו טמבל אמרתי לה שאני סיימתי פה ועצרתי. טמבל טמבל טמבל טמבל … כנראה לא היה לי מספיק חמצן במוח !

אתמול ראיתי את "הנבחר", הכוונה הייתה ללכת לסרט אחר לגמרי אבל לא היה מקומות, נראה שכולם רצו את אותם הסרטים. נשאר מקומות בסרט הנבחר. אז קנינו כרטיס.

עוד בקופות שמעתי שהביקורות על הסרט ממש "לא משהו", אבל במקביל ראיתי את החברה שם רוכשים כרטיסיםפ להצגה של 22:00. אחרי שעה שלימה של הסתובבות בסינמה סיטי נכנסנו לסרט. וואו איזה שיעמום.

אחרי 15 דקות של פרסומות, הקהל באולם הגדול כבר היה "צמא" לסרט, שהתחיל ללא מילים.
בניסיון לבנות מתח או עניין, יצא להם שעמום גדול, אחרי 2-3 דקות בהם לא נאמר דבר חלק מהקהל התחיל לשוחח בינו לבינו לבין עצמו, כמו קהל שבוי שמחפש מפלט בין אילו שטעו יחד איתו, אחרי 10-15 דקות אבדה הסבלנות גם לאילו שלא שוחחו עד לאותו רגע והם התחילו להשתיק את המדברים בקהל.

הסרט חסר טעם, חסר משמעות.
אין עלילה, אין אפקטים, אין עניין, אין מתח, אין דרמה .. רק הפגנת הכוח של המסך הגדול בבזבוז זמן מסיבי של המוני צופים מסכנים.
היו מי שהבינו את הכל בזמן והצליחו למלט את עצמם מהאולם תוך כדי הסרט, כל הכבוד להם.

בהחלט לא ללכת, אלא אם ממש משעמם לכם ואתם רוצים להחליף שיעמום אחד בשיעמום אחר.

אמנם צעיר, אבל אני יודע ש…
כשאתה יוצא עם בחורה מתל-אביב והיא מוכנה לוותר על מקום החניה כדי לצאת – אפשר להסיק שיש כאן אהבה.

אחרי סוף השבוע האחרון, זה שממש הסתיים לו עכשיו, אני פשוט חייב לכתוב את זה.
נראה שיש משהו במזג האויר שתורם משמעותית להיווצרות זוגיות חדשה אצלי בבנין, פעילות זוגית אינטנסיבית נשמעה בכל סוף השבוע האחרון … זה היה מעורר ומבדר גם יחד.

יש שתי אפשרויות עיקריות, או שמישהו בבנין מקיים טיפול זוגי אינטנסיבי – ויש לזוג הזה תוצאות בשטח, או שיש כאן זוג שיודע לעשות לעצמו טיפול זוגי או טיפול לזוגיות של עצמו – הקשר היחסים והקולות נשמעים למרחוק… חוצים קירות!!

שיהיה בכיף לכל הנפשות הפועלות

לא יאומן, מה קורה לאישה כשהיא מתעתדת להיות כלה.
אני לא מכיר את העניין מתוך התנסות אישית אלה ממקור ראשון (חבר טוב שמתחתן בקרוב), הדבר המרכזי כרגע מבחינתה של הכלה היא שמלת הכלה שלה, רק שמלת כלה, אין שום דבר בעולם כולו מלבד שמלת כלה, כנראה שלא יהיה לעולם משהו חשוב יותר מ … ניחשת נכון … שמלת כלה.

אז ככה, אחרי שחברי הטוב נלקח לאלפי מקומות בהם מוצגות שמלות כלה מסוגים שונים: ייחודיות, של מעצבים, למכירה ולהשכרה … אחרי שראה את כל סוגי העיצובים המתאימים לחורף הקרוב, שבעצם נראה כאילו הוא לא הולך להגיע בזמן לחתונה (מה שגורם לכך שחברי הטוב מחוייב לראות גם את כל קולקציות הקיץ), יש לו תובנות משמעותיות לגבי בחירת שמלת כלה … הנה כמה מהן, בלי להזכיר מילים שליליות שנאמרו פה ושם ..:

- רוב שמלות הכלה נראות אותו דבר בדיוק.
- שמלת כלה לחורף היא שמלת כלה לקיץ עם שרוולים ארוכים (בלי התייחסות מיוחדת לרגליים).
- אין מכנס כלה / חצאית כלה .. יש רק שמלת כלה.
- כל שמלות הכלה הסטנדרטיות באות בצבע לבן.
- כל שמלות הכלה הלא סטנדרטיות מגיעות בכל הצבעים מלבד צבע לבן.
- היחס בין שמלת הכלה לאישה הוא יחס ייחודי שאינו חוזר על עצמו בשום מקרה.
- מותגים ומעצבים יכולים להגיע למחירים מטורפים …
- השכרת שמלות יקרה כמו השכרת רכבים כמו השכרת יאכטות כמו השכרת מטוסים פרטיים.
- שימלת כלה מתוכננת לאירוע יחיד.

התובנה העיקרית כאן היא …. אי אפשר להתחתן בלי שמלת כלה !!!
אם זה היה אפשרי, מזמן היינו שומעים על זה. הוא בעצמו ניסה הכל ומשלם על זה ביוקר עוד לפני שהתחתן.

כמו שכתבתי בהתחלה, זה לא אני, ואם תראי את זה יום אחד … אז אני חושב ששמלת כלה זה פריט נחוץ כמו אויר לנשימה, הכי יפה, הכי יקרה, הכי ייחודית .. רק לקנות אותה ולשמור אותה לתמיד … אז, קדימה, נקנה שמלת כלה.

עבר קרוב אלי, ממש קרוב אלי.
העבר שלי, עבר ממש קרוב אלי עכשיו, יותר מידי קרוב.

בטוח שקרה גם לך, מישהו מהעבר פתאום נהיה חלק מההווה ומתוכנן להיות גם חלק מהעתיד.
ברוב המקרים זה לא משהו שאנחנו רוצים, פשוט דרכים הצתלבו לנו והעבר נהיה קרוב מאוד … יותר מיד קרוב אפילו.

מצב לא רצוי. לא רצוי שעבר הופך לעתיד, זה לא טוב למצב, לא טוב לצדדים, לא טוב במיוד כשהעבר היה מפואר והעתיד נראה לא כל כך מבטיח.

מדהים כמה חיים יש בסביבה הממוחשבת הזו, כמה אנשים, קשרים, חברויות מדהים.
לא מזמן פתחתי את הפייסבוק שלי, אני פוגש שם כל מיני, מההווה (לא חוכמה), מהעבר (נחמד להיזכר) וגם מהעתיד (!!). העתיד שלי נוצר היום בפייסבוק.

אני מחפש עבודה בקבוצת "עבודה בישראל"
אני מקבל הצעות לדייטים מחברים וחברות שרוצים לשדך חברות
אני נותן וחולק מהידע שלי עם חברים וחברות
אני מראה תחביבים, נחשף, וחושב להקים קבוצה ייחודית לאנשים דומים לי

העתיד שלי שם … קורה .. נוצר..מתחבר ומתגבש במקום וירטואלי…
מה שלא קורה בעולם האמיתי – קורה שם.

בקרוב אני אפתח טוויטר, באתר של נענע.

בפגישות הראשונות פשוט התאהבתי, סוג של סם טבעי קשה מאוד. התמכרתי אליו כל כך.
היום, כשההשפעה מתמוססת לאיטה, המציאות עולה בזיכרון.

היו המון סימנים קטנים, פליטות פה, דברים שנאמרו בין השורות, כל אלה סימנו בצורה די ודאית את העתיד לבוא, מכל אלה התעלמתי בהיותי עיוור מהתאהבות.

מדהים אבל נכון, גם היום אני אעדיף להתעלם מאותם סימנים, לשים אותם במגירה דימיונית, וללכת יד ביד לעבר האופק, אם היא רק תתקשר …. הדבר הזה חזק ממני.

בקיצור, לא ממש משנה מה רוצים, מה רואים, מה נמצא לידנו, מה קורה במציאות. מה שמשנה זה איך מרגישים – בשבילי זו תגלית גדולה מאוד בעניין, אני לא יודע אם התובנה הזו נפוצה אצלנו הגברים, אז הייתי חייב לשתף אתכם.

לכל אחד יש את הדימוי של עצמו, מכיר בדברים שלדעתו חלשים יותר ובדברים שלדעתו חזקים יותר. ברגע האמת, בשעת המבחן, כל אחד "ישלוף" את הדברים החזקים. כדי שהצד השני יראה ויתרשם מהם.

ככל שרוצים יותר, ככל שחשוב יותר, ככל שיש יותר מה להפסיד, כך הרצון גובר, כך האינטנסיביות של החשיפת הצד השני למידע גדלה יותר. אם נרצה להעביר לצד השני תכונה שלנו, למשל הומור, נידרש להשקיע זמן ומחשבה ויישום בפועל של פעולות שונות שיציגו אותנו כבעלי חוש הומור.

על אחת כמה וכמה, כשאנו חושבים על כמות רבה של תכונות אותן נרצה להבליט ולהציג בתקופת זמן לא ידועה.

מה קורה לנו? אנחנו מפסיקים להיות שם, מתחילים בסוג של מירוץ נגד סטופר לא ידוע, ובתהליך הבלטה קיצוני של תכונות "טובות". ההפסד הישיר הוא הבלטה של תכונות רעות מאוד, כמו: אטימות, אי הקשבה … וההפסד העקיף הוא אי הצגה של תכונות שנחשבות "רעות" אך במקרים מסויימים יחשבו דווקא אולו לתכונות טובות מול הצד השני.

המטרה פשוט מסתירה את הדרך, פוגעת בה.

ההארה הזו קפצה לי בראש לאחר פגישה (דייט), בו עברתי סוג של סמינר על "מי זו שמולי" והיה מאוד אינטנסיבי … לא אמרתי מילה. כמעט. שמעתי וראיתי המון מידע, וראיתי את המידע המוסתר בחלקו …

אז איך נכשלים בדייט? ככה בדיוק. מילת המפתח היא סבלנות. הכל צריך להתנהל כאילו יש את כל הזמן שבעולם (ככה הוא באמת יהיה), ובאמת יש … כשזה זה.

אז את העיצה הזו אני מקדיש לכל הדייטים הבאים שלי …  נתראה ..:)