יום הכיפורים עבר, צמתי והייתי בבית ההורים.
השנה הצום היה יחסית קל, תחושת רעב מסויימת הופיעה לה רק לקראת סוף הצום, שעתיים לפני הסיום בערך, אחרי שניים שלושה קירקורי בטן עברה ולא חזרה.

לא מבין את אלו ששולחים את ילדיהם לנסוע באופניים בכבישים
אמנם אין הרבה כאלה, יחסית לעובדה שכל עם ישראל כמעט נמצא בבית באותו יום, אבל יש מאות ילדים רכובים על אופניים ברחובות ישראל.
מלבד האלמנט החינוכי, לכבד את היום הזה, גם חסרה לי העובדה שאותם הורים לא שולחים את הילדים לנסוע באופניים בכל יום אחר, שבתות וחגים, אחה"צ עם חברים אלא רק ביום כיפור, מדוע ?

ועוד יותר, כלי הרכב שנוסעים ביום זה
לצערי ראיתי מספר כלי רכב שנוסעים ביום כיפור, קשה לראות עתיד ללא תאונות כשאתה רואה אוטו הנוסע בין ילדים רוכבי אופניים, אם זה בתחילת הצום או לקראת סופו, הילדים עדיין שם (ההורים שלהם בבית) והמכוניות מניעות את המנועים ונוסעות. חכו עוד חצי שעה לסוף היום, סבלנות חברים.

ויש גם את השכנים המתחשבים, אלה שלא צמים
הריחות מהמטבחים שלכם מתפשטים ברחבי הבניין, ריח הסיגריות גם יודע למצוא את אלו שצמים ולא מעשנים ביום הכיפורים, קולות הטלויזיה עוברים וחוצים דלתות, איש איש באומונתו יחייה אני בעד, אבל אני הייתי מצפה להתחשבות מסויימת בשכנים שלך, לכבוד מסויים ליום זה. יש ביננו כל כך הרבה שיודעים לבקש ולדרוש מאחרים אבל לא יודעים להתחשב ולכבד צורך או רצון של מישהו אחר. קצת מאכזב לגלות את זה כל פעם שזה מתגלה.

אני מקווה שיחד עם הכל עברנו את יום כיפור בחתימה טובה, כולנו.
ושמצפה לנו שנה טובה ונפלאה, לכולנו.
ושהשנה יהיה כאן טוב יותר לכולנו.
שהשנה גלעד שליט יחזור הביתה בריא ושלם, בשביל כולנו.

שנה חדשה טובה על כולנו !