אני אנונימי, כך אשאר.

הרהרתי רבות, וחשבתי לעצמי על האפשרות הזו:
בלוג משלי. על זיכרון, מחשבה וביעקר על כתיבה.
תקופה ארוכה שיחקתי בעניין מששתי ונגעתי בדמיון והחלטתי שכן. אני כותב בלוג.

יחד עם ההחלטה הופיעו תנאים, כל מיני תנאים:

1. אני כותב בלוג באתר שכולו שלי.
2. הבלוג יהיה חצי מחייב, כלומר, מחייב אבל לא ממש.
3. אני אהיה אנונימי. בלי שם, בלי כתובת.
4. כנות, מהירות, כתיבה קלילה – חלק מהתשתית עליה אני בונה את הבלוג.
5. יש מטרה סופית. אני מקווה שאזכה לראות ולהשיג אותה.

ברוך הבא, ברוכה הבאה.
אני אנונימי.