לפעמים אני חוזר מהריצה שלי עם תובנות, היום חזרתי מריצה כזו.

בתקופה הזו של השנה חם לח, מה שמכריח את הרצים להתמודד, יש מי שרץ מוקדם בבוקר, יש מי שרץ בחדר כושר ויש מי שרץ בערב /לילה, אני רץ בערב /לילה. היום רצתי בלילה.

בריצה, ממש בנקודה בה הייתי צריך להסתובב ולחזור, אחרי ולפני 6 ק"מ מהירים, על הדק בנמל ת"א, הסתובבתי 180 מעלות, חזרה.

אני זוכר שני דברים, הראשון זה את גבו של איש ששר על במה, השני זה את הדק כ3 ס"מ מקצה האף שלי. החלקתי. שתי תמונות בלי כלום ביניהן.

קמתי, הרגשתי שהכל במקום, חזרתי לרוץ. אפילו לא טרחתי להושיט יד לעצור את השעון (וזה אומר הכל).

היו לי 6 ק"מ לעבד את האירוע, ולהבין שאם יש את הכוח ליפול אסור לחשוש מלרוץ מהר. ולא, אני לא מדבר על ריצה. אולי טיפה כן.

ולרצים /רוכבים, המפגש בין הלחות והדק יוצרים משטח ה"חלדק" ענק, בלי אפשרות לראות, להיזהר או להימנע מהחלקה … זה עלול להיות לא כיף. watch your step על הדק.