לא כתבתי על ריצה כבר מלא זמן,
למרות שהיחסים שלנו מאוד יציבים, יש כללים וחוקים שאני והריצה שלי תומכים ועומדים בהם, היו לנו עליות וירידות (לא רק בדרך הפיזית).
אז כדי להביא את הדברים ולסכם את מהלכם בתקופה הזו, עכשיו אני כותב.

קודם כל ולפני הכל, אני מרגיש הרבה יותר בוגר בריצה שלי, הבגרות באה לידי ביטוי בזה שמיקמתי את הריצה בדיוק במקום הנכון אצלי, לא עוד הדבר הכי חשוב בעולם אבל הערך שלה נשמר וגדל אצלי. כל הזמן.

היה מירוץ תנ"ך תש"ח – מקסים ומצויין והחברים שלי ואני סיימנו מקום שישי בקטגוריה ! היינו בטירוף אמיתי.
היה פיזוטרפיסט – היה אורטופד – היה כואב בכף הרגל
היו ריצות שטח מקסימות, היו ריצות קצרות, היו עליות וירידות, אינטרוולים וכל מיני
אז … לפני מספר שבועות נרשמתי למרתון ת"א, לא רציתי לכתוב על זה כי כמו שאתם יודעים … "בין דר דונה דאט".

היום, שבוע לפני המרתון, ההתרגשות עולה, הגוף מתחזק מתקופת הטייפר, והכל פה מתחיל להראות טוב יותר.   אז הנה אני, כותב את זה! כן, כותב! מרתון תל אביב – אני בדרך. ממש קרוב.