עכשיו, אחרי שאני רץ כבר חודש בערך, אני יכול להגיד שחזרתי לרוץ אחרי הפציעה.
הפציעה הייתה קשורה ככל הנראה לנעלי הספורט איתם רצתי, לזכותי יאמר שמדובר בנעלים מקצועיות לריצה ובדגם איתו אני רץ כבר כמה שנים טובות, סיבה נוספת לפציעה היא אימון אינטנסיבי מידי (למרות שאני לא חושב שכך היה).

מה שהיא אותי לחשוב שמדובר בנעליים היא העובדה שהיה לי כאב דומה בשתי הרגליים, הסיכוי שזה יגרם נמוך מאוד אם לא מדובר בנעליים, וזה לא רק אני אומר, גם הרופא אמר.
בכל מקרה, הכאב היה גדול עד כדי מפחיד, לא קרה שום דבר קריטי אבל התחושה הייתה שזה קרוב.
עצרתי את הריצות למשך חודש וקצת למרות שהייתי רשום למרתון. ויתרתי על המרתון (בפעם השניה תוך שלושה חודשים, עברתי ממרתון טבריה לירושלים ובשניהם הפסקתי את האימונים) לא פשוט בכלל, אבל נראה הדבר ההגיוני לעשות.

חזרתי לרוץ אחרי חודש שלם בו לא עשיתי את זה, לפני הכל קניתי זוג נעליים חדש איתו הלכתי מספר ימים לפני הריצה הראשונה, הריצה הראשונה הייתה קשה, חמישה ק"מ בהם סבלתי ממש ובהם אחד השרירים ברגל שמאל כאב לי כל הדרך.
הריצה השניה הייתה גם באורך חמישה ק"מ, והרבה יותר נוחה וטובה. עליתי מעט במשקל.
הריצה השלישית והרביעית, אחריה החמישית והשישית, יום כן – יום לא, עכשיו אני רץ 13 ק"מ והיום אני אעשה 15 ק"מ. עכשיו אני יכול להגיד שחזרתי לרוץ. לרוץ ולהנות מזה ממש.

הדרך הזו לימדה אותי כמה דברים, למרות שאני לא עבודה בספורט, אני רוצה לחלוק איתכם כדי שיהיה לזה ערך גם עבורכם:
1. הגוף צריך יום מנוחה אחרי יום ריצה, לא יעזור כלום, רצים יום כן – יום לא.
2. עדיף לא לדלג על אימונים בתוכנית אימון למרתון גם אם נמצאים באיחור כלשהו בהכנה, עדיף להגיע אחרי ריצה של 35 ק"מ מלא להגיע בכלל בגלל עומס שמתגבר מהר מידי באימונים.
3. גוף האדם הוא דבר מדהים, הזמן מרפא כמעט הכל, אסור להגיע לפציעות שהזמן לא יכול לרפא גם במחיר תסכול ותחושת החמצה, גם במחיר כרטיס טיסה ואכזבה. אם הזמן יכול לרפא את זה – הזמן גם יביא אותך לאותה נקודה בצורה נכונה וטובה. יש זמן.
4. חזרה לריצה לאחר פציעה מרגישה כמו להתחיל מההתחלה אבל כשהטוב בולט הרבה יותר.

ריצה בטוחה לכולם, אדרנלין ואנדורפינים איכותיים ויעילים, חופש ושקט נעימים.
ריצה נעימה!