חוזר לקילומטרז' ריצה נורמלי

אחרי כמה חודשים בהם דישדשתי, חוזר לקילומטרז' ריצה נורמלי של 12 ק"מ לריצה (יום כן יום לא),
הדבר המדהים הוא שההנאה שלי מריצה חזרה במלא הדרה, ההתגשות והתכנון, החיפוש אחר התחרות הבאה, הציוד והאדרנלין … וולקם בק ! 
 

בחודש האחרון זה קרה לי פעמיים, משהו מוזר מאוד שאם אני זוכר נכון קרה לי לפני כמה שנים טובות גם, בתקופה האחרונה אני מרגיש שאני חייב לשירותים (לא כזה שאפשר לעשות בחוץ, ומהסוג הנוזלי יותר) תוך כדי ריצה, בערך בק"מ השמיני … פעם אחת זה תפס אותי בריצה בחוף ים ת"א, מזל גדול שהיו מקומות בילוי פתוחים … שילשלתי פעם ועוד פעם כעבור 10 דקות (שני ק"מ ריצה), היה ושכחתי מזה.
ואז שוב לפני כמה ימים, אחרי שמונה ק"מ ריצה כאבי בטן ושילשול גדול במסעדה שבמזל גדול הייתה פתוחה באותה שעה, אחרי הגיע אחד נוסף (כשכבר הייתי בבית) …
 

מה זה הדבר הזה ?? שילשול בזמן ריצה ??
 

מה ששמתי לב זה להתרגשות שלי, אני פשוט כל כך נהנה עכשיו ונראה לי שברגע שאני חושב על זה שכל כך כיף לי אז הוא מתחיל להיווצר, מנקד. הזמן הזו ועד לכאבי שלשול הזמן מאוד קצר, כמה דקות בודדות שבריצה יכולות לקרב אותי לשירותים בפחות מק"מ …

היום אני הולך לרוץ וככל הנראה זה היה מאוד קרוב לשירותים, רק שלא יקרה שוב העניין הזה … לא נעים בכלל.

עבודה במנעולנות בחו"ל, כנראה שזה יותר משתלם מהשאר

בהמשך לדברים שכתבתי על ארה"ב, התובנות השונות שהיו לי, גם פגשתי כל מיני ישראלים שם ואפשר להגיד שזה מעניין.

 

אם אתם כמו אותם צעירים שכבר ממש רוצים לעבוד בחו"ל כי נמאס להם להיות מתדלקים כדאי שתמשיכו לקרוא! צעירים רבים לאחר הצבא מוצאים עצמם מתרכזים בלמלא דלק במכוניות של ישראלים לחוצים וחסרי סבלנות. האמת, שבאיזשהוא שלב זה פשוט הופך להיות מאוס ורבים מהם מתחילים לברר לגבי עבודה בחו"ל. ברוב המקרים המטרה שלהם היא לבחור באיזשהיא משרה בחו"ל ולחזור לארץ עם כמה שיותר כסף, כדי שיוכלו להתחיל ללמוד בשנה הבאה.

 

אחת האופציות היא לעבוד במנעולנות. יש לי חבר שגר בלוס אנג'לס כבר מספר שנים ויש לו עבודה בארה"ב בתחום המנעולים. הוא התחיל כעובד פשוט ולאט לאט התקדם. היום הוא כבר שותף בחברה ועושה המון כסף. הוא אמר לי שהעבודה לא קלה ולמעשה אתה חי אותה 24 שעות ביממה, כלומר גם אם הלכת לישון כבר, יכולים להעיר אותך בשלוש בבוקר ואתה חייב לקום וללכת לעזור לאיזה לקוח שננעל בבית, או ברכב.

 

אז מה עושים בעבודה? פורצים מנעולי דלתות ורכבים, בעיקר, של אנשים אשר ננעלו בטעות ברכב, או בבית, או לא יכולים להכנס אליהם. אם מישהו נעל את מפתחות הרכב בתוך הרכב ואינו יכול לפתוח אותו – הוא קורא למנעולן, אשר בעזרת כלים מיוחדים פורץ את דלת הרכב, בלי לגרום לרכב נזק. בתחום עבודות בחו"ל, כמו מנעולנות, עוברים הכשרה מסודרת, אך יש לקחת בחשבון שאולי תצטרכו לקנות את כלי העבודה בעצמכם, על מנת שתוכלו לעבוד. כך זה מקובל ברוב חברות המנעולנות שאני מכיר.

 

אם אתם חושבים על עבודה ברחבי חו"ל לטווח ארוך, דעו כי תחום המנעולנות בארה"ב נשלט על ידי ישראלים ולכן תוכלו, בעזרת עבודה קשה ומאומצת, לפלס את דרכיכם לתפקידים בכירים יותר בחברה, או לחילופין לפתוח חברה משלכם. מה שבטוח – העבודה אמנם קשה ואין כמעט חיים, אך תוכלו לעבוד בחו"ל ולחסוך כסף רב. אני מאמין שתוך שנה אחת של עבודה בחו"ל במנעולנות, יהיה לי מספיק כסף כבר לכל התואר הראשון בארץ. אגב, אחד האתרים הגדולים בתחום המשרות בחו"ל שסייע לרוב מי שפגשתי שם כשחיפש אחרי העבודה הנכספת הוא פורטל מכה – עבודות בחו"ל.

איך לחסוך בהוצאות דלק, כל האפשרויות !

בעקבות עליות המחריים הנוראיות בדלק ובאנרגייה בכלל אני רוצה להקדיש כמה מילים לעניין חסכון בדלק, השאלה הגדולה הייתה האם בכלל ניתן לחסוך בדלק ואם כן אז איך חוסכים בדלק בנסיעה ברכב.

  
לפני הכל וקודם כל אני רוצה להגיד שכל מה שבדקתי וראיתי ושאלתי אינו מקצועי ואם את או אתה רוצים לנסות את השיטה שהצעתי או שיטות אחרות שמי מיכם יציע בתגובות למאמר זה רק על אחריותו, דבר שני שחשוב לי להדגיש הוא שהבטיחות קודמת לכל, לכן כל שיטה או רעיון שיפגע בבטיחות הנסיעה שלך או ירגיש לך לא בטוח או יסיט את תשומת ליבך מהנהיגה בצורה כלשהי הוא רעיון לא טוב ואין לנסות אותו. הביטחון קודם לכל. 

 

שיטה לחסכון בדלק #1: להמעיט בנהיגה למרחקים קצרים
ככל שהדבר מתאפשר יש להשתמש בזוג הרגליים על מנת להגיע למקומות קרובים, חברים / משפחה / מכולת / דואר וכד'. אם זה במרחק הליכה – פשוט לכו.
יותר זול ללכת, יותר בריא ללכת, יותר נכון ללכת. מי שלא רגיל יכול למצוא את זה קשה – אבל ככל שהזמן יעבור זה רק יעשה לך טוב.

 

שיטה לחסכון בדלק #2: אופניים
למי שלא מתאים ללכת ולמי שרוצה להגיע טיפה יותר רחוק, אופניים הם פתרון מדהים.
מה גם שהיום ניתן לרכוש אופניים עם מנוע חשמלי המסוגלות לנסוע עשרות ק"מ ללא טעינה, ולקחת אותך כמעט לכל מקום בעיר.

 

שיטה לחסכון בדלק #3: צורת נהיגה (שימוש בגז וברקס)
עכשיו עבור מי שנוסע ברכב, עיצה לשינוי הרגלי נהיגה כדי לחסוך בצריכת דלק של הרכב.
מירב המאמץ של הרכב הוא בשינוי מהירות, ככל שהמהירות נשארת קבועה ככה צריכת הדלק נמוכה.
בתחילת נסיעה הרכב צורך כמות גדולה יחסית של דלק (אם משווים מרחק לצריכת דלק) כאשר במהירות אופטימאלית קבועה של הרכב (לכל רכב מהירות אופטימאלית שלו תלוי בנפח המנוע, משקל וסוג הרכב) צריכת הדלק אופטימאלית ומקסימאלית.

 
תחילת נסיעה
בתחילת נסיעה יש ללחוץ על הגז באופן מדורג מאוד, הרכב יתחיל את התזוזה ויגיע למהירות הרצויה יותר לאט ויצרוך פחות דלק.
* יש לשים לב קודם כל לבטיחות – אם יש צורך בנסיעה בקצב אחר כדי לשמור על בטיחות הנוסעים והסביבה כמובן שזה קודם וחשוב הרבה יותר.

 

תוך כדי נסיעה
יש לשמור על מהירות קבועה, הרכב דורש הכי פחות דלק כאשר הוא שומר על מהירות.
השיטה שלי היא לשמור על מרחק גדול יותר מהרכב שמולי ועל מהירות נסיעה מעט נמוכה ממנו וקבועה, כך נידרש ממני כמה שפחות שימוש בבלמים (שנשחקים פחות) וכמה שפחות שימוש בגז ולכן יחס הק"מ לליטר מקסימאלי.
כמובן שיש אלמנט נוסף, מד הסל"ד, כאשר אני נוהג בעלייה אני מנמיך את מהירות הרכב (על ידי עזיבת דוושת הגז ולא על ידי ברקס) למהירות אשר מביאה את סל"ד המנוע לאופטימום (שוב כל רכב והסל"ד האופטימאלי שלו). מהירות הנסיעה יורדת מעט אבל צריכת הדלק נשארת טובה.

 

בגדול אני יכול להגיד שנסיעה רגועה ברכב מורידה את צריכת הדלק.
פחות תאוצה מהירה, פחות שינויים קיצוניים במהירות, פחות ברקסים וגזים, יותר מרחק מהרכב שמולי, פחות מהירות בעליות = צריכת דלק נמוכה של הרכב.

 

** שוב אני אחזור על מה שרשמתי קודם – בטיחות הנסיעה, בטיחות הנוסעים, בטיחות הסביבה קודמת לכל עניין צריכת הדלק. (אם את/ה מרגיש סכנה כלשהי אל תנהג באופן שהמלצתי או שמישהו המליץ ורק בדרך שתביא אותך ואת כולם בבטחון ליעד)

למי שיש רעיונות נוספים, מוזמן לפרט בתגובות למאמר. אולי יש למישהו הערות או רעיונות טובים שיחסכו דלק לכולנו.

 

עבודה מושלמת, איך יודעים שמצאת עבודה מושלמת ?

אחרי שנים של חיפושי עבודה, כמובן שלעומת אחרים גדולים ממני אני רק בהתחלה, אני רוצה להגיד שמצאתי את הכללים לזיהוי של העבודה המושלמת.

1. הרבה כסף
אין מה לעשות, כסף משמעותי מאוד בחיינו ואנחנו צריכים הרבה ממנו, כמעט ללא גבולות.

2. סיפוק ומשמעות
כשאנחנו עובדים עם סיפוק ותחושת משמעות אנחנו לא נשחקים, סיפוק ומשמעות הם כמו שמן לנפש ומאפשרים לנו לעבוד ללא גבול.

3. בטחון במקום עבודה
כשאתה בטוח שמה שאתה עושה ישאר, ומה שאתה משקיע יהיה לזמן ארוך, רמת ההשקעה עולה כמו גם האכפתיות והרצון להיות טוב יותר.

4. חברה
החברה בעבודה חשובה, לפחות עבורי, סביבת העבודה והאנשים הסובבים מקרינים עלי ובעצם מספרים לי מי אני. סביבה ברמה שלי תהיה טובה מאוד עבורי (בעוד שסביבה ברמה נמוכה או גבוה עלולה להיות רעה לאורך זמן).

 
תכלס אין דבר כזה עבודה מושלמת לתמיד, כיוון שהצרכים שלנו משתנים כך גם הציפייה שלנו מהעבודה שאנו מבצעים, לכן חשוב מאוד להחליף עבודות מידי פעם.

טיסות המשך, מה גבול הטעם הטוב ?

כבר שכחתי מזה, למרות הטרטור ולמרות חוסר הנוחות זה פשוט כאילו לא היה – אבל זה היה.
כשקניתי את כרטיס הטיסה שלי לארה"ב הדבר החשוב ביותר שעמד לנגד עיני היה המחיר, המחיר של כרטיס הטיסה. 

- לא היה אכפת לי משך הטיסה,
- לא היה אכפת לי איזו חברת תעופה תיקח אותי,
- לא היה אכפת לי כמה מטוסים אני צריך להחליף בדרך,
- אפילו לא היה אכפת לי היכן יושיבו אותי במטוס,
הדבר היחיד היה מחיר הטיסה.

 

ראיתי לנגד עיני רק את המטרה – להגיע לארה"ב (לא את הדרך).
זה בעם המוצר שקניתי, להגיע.
(על נוחות הדרך לא היה לי רצון לשלם בכסף)

 

אז באמת מצאתי טיסה שהייתה יחסית זולה והתאימה לי עם התאריכים, הדבר העיקרי וכמעט היחיד שהיה כרוך בחוסר נוחות היא עצירת ביניים של 9 שעות.
כשהזמנתי את הטיסה 9 שעות נראו לי משהו זניח וחסר משמעות, נראה לי שממש הסתדרתי :)

 

מאז טסתי וחזרתי, והיום אני כאן. כמו שכתבתי בשורה הראשונה, בכלל לא זוכר את הדרך ומרוצה מהעובדה שאני כאן (ושלא איבדו לי את המזוודה).
אבל מה שאני רוצה עכשיו זה להעביר לכם את החוויה של ההמתנה בשדה התעופה, ההמתנה שעברתי (בסוף אני מבטיח גם לכתוב אם היה שווה):

 

- כשעשיתי צ'ק אין נתנו לי כרטיס עליה למטוס רק לחלק הראשון של הטיסה, באותו רגע אמרו שבשדה מיד אחרי הנחיתה אני אוכל להקבל את הבורדינג של החלק השני.
- טסנו כ 12 שעות, לא הצלחתי לישון ממש וכשנחתנו הייתי עייף.
- הלכתי לדלפק המידע ושלחו אותי לביקורת דרכונים כדי להיכנס למדינה ורק שעתיים לפני הטיסה לעשות צ'ק אין מחדש (אמרו שככה זה).
- אחרי שעה של המתנה בתור של ביקורת הדרכונים, הפקיד אמר שאני לא צריך לעשות את זה ושבדלפק אחר יתנו לי את כרטיס העליה למטוס.
- הלכתי לדלפק והמתנתי כשעתיים בתור.
- אחרי שהגעתי לפקיד מחברת התעופה, הוא בדק ואמר שאני חייב לעבור בביקורת הדרכונים.
- הלכתי ועברתי ביקורת דרכונים, הפעם ללא תור.
* עכשיו כבר הייתי ממש עייף, שלוש שעות עמידה בתורים אחרי 12 שעות טיסה, לפחות שלחו לי את המזוודה ישר הביתה.

 

- בכל הקונקשן הזה חסכתי משהו כמו 120 דולר, ולא רציתי לבזבז אותם בקניה של חטיפים, סנדויצים ושתיה. אז קניתי לי קפה וישבתי בבית קפה באולם ההמראות, מחכה שיעבור הזמן.
- עכשיו היו לי כארבע שעות המתנה בישיבה ובהסתובבויות בטרמינל עד לטיסה.
- חיכיתי כשעה בתור של הביטחון רק כדי לגלות שהטיסה מלאה ושיש קבוצה של ילדים רעשניים במיוחד (להזכירכם, אני אחרי 20 שעות בדרכים, 26 שעות מהפעם האחרונה שישנתי).
- אחרי הבידוק עשיתי צ'ק אין וכיוון שהטיסה הייתה אובר בוקינג לא קיבלתי מקום, קיבלתי "סטנדביי".
- בשעה וחצי בדיוטי פרי יצא לי להרהר הרבה אם היה שווה את הכסף, ביני לבין עצמי הדעות היו חלוקות.
- לאחר שקראו לי לקבל מקום אי שם בסוף המטוס במושב האמצעי ממש ליד קבוצת הילדים הרעשניים הבנתי שזה לא ניגמר עד שזה לא ניגמר.

 

הגעתי הביתה בשלום, אחרי 34 שעות בדרכים וללא שינה במשך 40 שעות בערך.
אחרי הנחיתה והשינה העמוקה ביותר שאי פעם ישנתי החלטתי שהיה שווה 120 דולר, למרות שלא הייתי ממליץ על זה לאף אחד בשום מצב אני חושב שגם בפעם הבאה אני אנהג באותה דרך.

מה שקורה בווגס נשאר בווגס

במסגרת הביקור שלי בארה"ב הייתי גם בלס-וגס Las vegas שבנבדה Nevada.

עד היום לא כתבתי על זה כי לא הייתי בטוח שאני רוצה, אבל בשבילכם, אלו שמתכוננים מתישהו לבקר בעיר, הנה כמה תובנות, המלצות וחוויות מלס וגס.
העיר, כמו כל הערים המרכזיות בארה"ב, גדולה.
מרכז העיר, האיזור בו הכל מתרחש  נראה הסטריפ (תרתי משמע) the strip, בתי מלון ענקיים מעוצבים (כולנו ראינו לפחות אחד בסרט או שניים), מועדוני חשפנות, קזינואים, כל המותגים הענקיים, עושר גדול ברחובות, מכוניות פאר, אווירה של "אין-עכבות" איש הישר בעיניו יעשה – וזה בסדר.
אם להקביל את התחושה למשהו מוכר, כמו הפעם הראשונה באילת מחוץ להשגחת ההורים. התחושה שהכל מותר ואפשרי רק הרבה יותר גדול !!
יחד עם האווירה שמבושלת שם מידי רגע, שמוקרנת על הקירות, שמתנגנת בחללים השונים, שמועברת אל כל האנשים בכל צורה ודרך אפשריים יש את החוק, החוק האמריקאי ובעיקר אנשי החוק באמריקה אינם חלק מהמסיבה, הם שם כדי לשמור על הסדר. ועושים עבודתם נאמנה.

מסתבר שמה שקורה בלאס וגס יכול להמשיך איתך הלאה, בניגוד למסר השיווקי איתו מתירים הכל.

חזרה לריצה אחרי פציעה

עכשיו, אחרי שאני רץ כבר חודש בערך, אני יכול להגיד שחזרתי לרוץ אחרי הפציעה.
הפציעה הייתה קשורה ככל הנראה לנעלי הספורט איתם רצתי, לזכותי יאמר שמדובר בנעלים מקצועיות לריצה ובדגם איתו אני רץ כבר כמה שנים טובות, סיבה נוספת לפציעה היא אימון אינטנסיבי מידי (למרות שאני לא חושב שכך היה).

 

 

מה שהיא אותי לחשוב שמדובר בנעליים היא העובדה שהיה לי כאב דומה בשתי הרגליים, הסיכוי שזה יגרם נמוך מאוד אם לא מדובר בנעליים, וזה לא רק אני אומר, גם הרופא אמר.
בכל מקרה, הכאב היה גדול עד כדי מפחיד, לא קרה שום דבר קריטי אבל התחושה הייתה שזה קרוב.
עצרתי את הריצות למשך חודש וקצת למרות שהייתי רשום למרתון. ויתרתי על המרתון (בפעם השניה תוך שלושה חודשים, עברתי ממרתון טבריה לירושלים ובשניהם הפסקתי את האימונים) לא פשוט בכלל, אבל נראה הדבר ההגיוני לעשות.

 

 

חזרתי לרוץ אחרי חודש שלם בו לא עשיתי את זה, לפני הכל קניתי זוג נעליים חדש איתו הלכתי מספר ימים לפני הריצה הראשונה, הריצה הראשונה הייתה קשה, חמישה ק"מ בהם סבלתי ממש ובהם אחד השרירים ברגל שמאל כאב לי כל הדרך.
הריצה השניה הייתה גם באורך חמישה ק"מ, והרבה יותר נוחה וטובה. עליתי מעט במשקל.
הריצה השלישית והרביעית, אחריה החמישית והשישית, יום כן – יום לא, עכשיו אני רץ 13 ק"מ והיום אני אעשה 15 ק"מ. עכשיו אני יכול להגיד שחזרתי לרוץ. לרוץ ולהנות מזה ממש.

 
הדרך הזו לימדה אותי כמה דברים, למרות שאני לא עבודה בספורט, אני רוצה לחלוק איתכם כדי שיהיה לזה ערך גם עבורכם:
1. הגוף צריך יום מנוחה אחרי יום ריצה, לא יעזור כלום, רצים יום כן – יום לא.
2. עדיף לא לדלג על אימונים בתוכנית אימון למרתון גם אם נמצאים באיחור כלשהו בהכנה, עדיף להגיע אחרי ריצה של 35 ק"מ מלא להגיע בכלל בגלל עומס שמתגבר מהר מידי באימונים.
3. גוף האדם הוא דבר מדהים, הזמן מרפא כמעט הכל, אסור להגיע לפציעות שהזמן לא יכול לרפא גם במחיר תסכול ותחושת החמצה, גם במחיר כרטיס טיסה ואכזבה. אם הזמן יכול לרפא את זה – הזמן גם יביא אותך לאותה נקודה בצורה נכונה וטובה. יש זמן.
4. חזרה לריצה לאחר פציעה מרגישה כמו להתחיל מההתחלה אבל כשהטוב בולט הרבה יותר.

 
ריצה בטוחה לכולם, אדרנלין ואנדורפינים איכותיים ויעילים, חופש ושקט נעימים.
ריצה נעימה!

מלא רעיונות חדשים באמריקה

נראה לי שזהו זה בעניין הטיול שלי לאמריקה, יש עוד הרבה להגיד אבל צריך לדעת מתי די, אז נראה לי שאחרי הפוסט הזה אני אעצור.

באמריקה חוויתי מצב בו יש לי כל הזמן רעיונות חדשים, כל קניון הביא אותי למחשבה על פטנט חכם בתחום הקניות – ויש הרבה קניות באמריקה. כל כניסה לחנות, כל קניה בסופר, כל שיחה עם מוגר הביא אותי לראות מה חסר שם בתהליך ולהמציא פטנט חדש מיוחד לבעיה.

הרבה זמן לא היו לי כל כך הרבה פטנטים בתקופה כל כך קצרה, אני חושב שהשילוש של טיול וחופש נתן למוח שלי גם את החופש להמציא ולהעלות רעיונות לפטנטים, בנוסף לחווית קניה מאוד נפוצה שמיקדה אותי בתחום הקניות, הפטנטים זרמו כמו מים.

עכשיו נשאר רק לעשות אותם … הכי קל, לא ?

עוד על אמריקה

בהמשך למה שרשמתי על אמריקה, עוד כמה תובנות שלי לגבי קניות באמריקה

1. הכל מושג

עלויות מרבית הדברים באמריקה נמוכות בהרבה ממה שאנחנו רגילים בארץ, התחושה שהכל מושג חייה וקיימת בכל תחום ובכל רגע, דואגים להעביר לך את המסר שגם אם אין לך את האמצעים לרכוש משהו יש מי שיתן לך תשלומים נוחים ומספיק מרחב כלכלי כדי לקנות את מה שאתה רוצה, את מה שאתה חולם עליו.

 

2. מדיניות חוב

באמריקה הדברים מתבססים על צריכה, על קניות, על חובות. אדם נמדד ביכולת שלו להחזיר חובות. מעשית, אם לא לקחת הלוואה ולא החזרת הלוואה אתה לא שווה (או לחילופין, שווה פחות מאדם בעל חוב שמחזיר כל חודש את הסכום הנידרש) – מדיניות שמעודדת חוב. מעודדת צריכה.

 

3. חלומות מתנפצים

כשהגשמת החלום שלך לרכב מדהים כל כך מושג וריאלי, החלום מתמסמס.

כשהחלום שלך לבית חכם המכיל כל מכשיר חשמלי שקיים בשוק יכול להתגשם ביום קניות אחד, אין חלום

בהינתן המצב הזה והעידוד ליצירת חוב – החלומות מתמוססים אחד אחרי השני.

המצב שנוצר הוא: תחלום, קח הלוואה, קנה (הגשמת את החלום) – לך לעבוד כדי להחזיר את החוב.

הרבה יותר קשה לעבוד אחרי הגשמת חלום מלעבוד למען הגשמת חלום.

 

בסופו של דבר, עבורינו הישראלים, ביקור באמריקה יכול לעזור לנו להצטייד במוצרים המובילים טכנולוגית בעולם או במוצרים בסיסיים בעלות נמוכה יחסית לארץ, רוב המקרים אפילו עד חצי מהעלות בישראל. אבל, הדברים שחייבים לשים אליהם לב הם עינייני אחריות וביטוח לאותם מוצרים.

 

 

איך יודעים אם לקנות מצלמה או לא?

לאחרונה נהיה לי חשק לצלם, המרדף אחרי התמונה המושלמת, ההמתנה והציפייה, הרגע בו אתה יודע ללחוץ ולהקפיא את הרגע. הטבע שלנו הוא לצוד – היום הצלם הוא הצייד (בלי להתחשב באנשי מלחמה אמיתיים).

 

 

כל אחד יכול להרגיש ולרדוף אחרי התמונה המושלמת, היום הציוד הבסיסי שמאפשר צילום ברמה גבוה מאוד זמין וזול באופן יחסי, מצלמי חתונות לצלמי תמונות להדפסה, ועד לנופים ומכירת תמונות ברשת … כולם ציידים.

 

 

בא לי לצלם.
אני מאוד מתלבט כיוון שמעולם לא הייתי בעלים של ציוד צילום שאינו קרוב לגודל טלפון סלולי בינוני, ההשקה הנידרשת היא של  בערך 4000 ש"ח. לקנות או לא לקנות ?

 

 

אם יש פה מישהו שיש לו איזו הארה לגבי העיניין, אני חושב לקנות בימים הקרובים, אני אשמח לתגובות ….

 

קטגוריות